צפירת יום השואה במתחם הקניות "ביג" שביקנעם הובילה לתקרית בין שני עובדי חנויות אופטיקה בקניון. לאחרונה זה הסתיים בפיצוי של אלפי שקלים, בשל הכינוי "ערבי מסריח".
בית משפט השלום בנצרת קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי בן מיעוטים תושב נצרת, שספג מטח של קללות וצעקות מיהודי שעובד בחנות ממולו, לאחר שלא עמד בצפירת יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
התביעה הוגשה בשנת 2015, והתייחסה למקרה שאירע ביום הזיכרון לשואה ולגבורה באותה שנה. התובע, תושב נצרת ואופטומטריסט במקצועו, עבד באותה עת בסניף רשת "אופטיקה הלפרין", שבמתחם "ביג" ביקנעם.
הנתבע, אופטיקאי במקצועו, הוא מנהל חנות מתחרה בשם "אופטיקה גבעתי", הנמצאת ממול.
עם הישמע צפירת הזיכרון, התובע טען שישב בשתיקה על כיסא בחדר פנימי של החנות, במקום שאף אחד לא יכול לראותו, למעט הנתבע, וגם זאת לאחר מאמץ וחיפוש.
לדבריו, כשהסתיימה הצפירה הנתבע נכנס אל החנות והתחיל להטיח בו ובמנהל הסניף שלו שלל עלבונות, תוך שהוא צועק בקול רם "אתם לא מתביישים", "אין לכם כבוד", "סבתא שלי נפטרה בשואה", ועוד אמירות באותו סגנון.
לגרסתו, התובע השיב לנתבע שאנשים רבים מתים בעולם כולו, וכפי שהנתבע אינו קם לזכר הנוצרים הרי שגם התובע לא חייב לקום בעת הצפירה. לאחר מכן יצא ואז לדבריו הנתבע החל לרדוף אחריו תוך שהוא מקלל אותו בקול רם: "כלב", "בן זונה", "ערבי מסריח", ואף לאזני בעלי החנויות השכנות.
התובע, שטען כי חש מושפל ומבויש, סיפר שהוא מכבד את רגשות הזולת, ואם הנתבע היה מעיר לו בצורה מנומסת, הרי שלא הייתה לו כל בעיה להתנצל אם פגע ברגשותיו.
מנגד, הנתבע טען כי במהלך הצפירה התובע צחק בקול רם והישיר מבט מזלזל ישר אל תוך עיניו, וכי מאוחר יותר הדברים נאמרו "בעינדא דריתחא", ביום רגיש ועצוב לעם היהודי ובכלל ולמשפחות נספים בפרט. הנתבע לא זכר את המילים המדויקות, אך טען כי בתחילה נכנס והעיר באופן מנומס על כך שרגשותיו נפגעו.
"הייתי מאוד כעוס"
השופטת אוסילה אבו-אסעד החליטה שלא לתת אמון בגרסת הנתבע וציינה כי הנתבע סתר את עצמו במספר נקודות במהלך חקירתו בבית המשפט, למשל בכך ששינה את גרסתו ובשלב מסוים טען שלא שמע את התובע צוחק אלא רק ראה אותו.
מעבר לכך, השופטת הסבירה בין היתר כי בבית המשפט גרסתו של הנתבע שלפיה תחילה נכנס ודיבר בנועם התבררה כלא נכונה, כאשר אמר "אני לא מתחסד פה ובה ומצייר איזו תמונה יפה. הייתי מאוד כעוס ומאוד עם אמוציות ונכנסתי ואמרתי את הדברים שאמרתי בטונים ובנימה תקיפה, בהחלט".
ברמה המשפטית, השופטת הסבירה כי למרבה הצער כינויים כמו "כלב" או "בו זונה" הם חלק מהחיים החברתיים ולא נחשבים מכתימים או משפיליפ ברמת לשון הרע. אלא שהדין שונה בכל הקשור לביטוי "ערבי מסריח", שעליו כתבה השופטת כי מדובר ב"כינוי גזעני וביטוי מעליב ומשפיל באופן קיצוני, אשר עלול בהחלט להפוך את מושא הכינוי למטרה לבוז לעג ושנאה".
לאחר שלקחה בחשבון את תוכן הפרסום, ומספר האנשים המצומצם ששמעו את הדברים, וכן את העובדה שהנתבע אכן נפגע ודיבר מתוך סערת רגשות, השופטת החליטה לחייב אותו בפיצויים בסך 15,000 שקל – סכום מתון בהרבה מזה שדרש התובע (100,000 שקל).
בנוסף, הנתבע חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד איליא נסייר
- ב"כ הנתבע: עו"ד רומן כצמן ואח'
* עו"ד שי לביא מייצג בתיקי לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.