בית המשפט למשפחה קבע שהשניים לא היו ידועים בציבור. במקביל נקבע כי הישראלי יקבל זכויות בדירה שרשומה כולה על שם הצרפתי. המחוזי ביטל את ההחלטה מחוסר סמכות
שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלו לאחרונה ערעור שהגיש אזרח צרפתי על פסק דין של בית המשפט למשפחה בו נקבע כי רבע מדירה שרשומה על שמו שייכת לבן זוגו לשעבר. בן הזוג, ישראלי שחי בדירה עד היום, טען שהשניים היו ידועים בציבור. בית המשפט למשפחה דחה את הטענה אך פסק כי מאחר שהישראלי השתתף בתשלומי המשכנתה, הוא זכאי ל-25% מהדירה מכוח "הסכם בעל פה". בבית המשפט המחוזי נקבע שלבית המשפט למשפחה לא הייתה סמכות לדון בשאלת הבעלות בדירה.
הצדדים לסכסוך הם עורכי דין. האחד אזרח ותושב ישראל והשני הוא אזרח ותושב צרפת. כל אחד מהם מנהל את חייו במדינה בה הוא מתגורר. משנת 2009 ועד לחודש אפריל 2021 הם ניהלו קשר שאופיו היה שנוי במחלוקת ביניהם.
בנובמבר 2009 קנה בן הזוג הצרפתי דירה בתל אביב, שנרשמה על שמו. עם קבלת החזקה בדירה עבר בן הזוג הישראלי לגור בה, והוא גר בה עד היום. הדירה נרכשה בסך של 1.5 מיליון שקל. מתוך סכום זה הצרפתי שילם מיליון שקל ממקורותיו, והיתרה שולמה באמצעות הלוואת משכנתה שהצרפתי נטל.
בן הזוג הישראלי טען שהוא השתתף בתשלומי המשכנתה, ובתקופה מסויימת אף שילם אותם במלואם. הצרפתי טען שמדובר בדמי שכירות, ושרק הוא זה ששילם את המשכנתה.
בתביעה עתר הישראלי להצהיר כי הצדדים חיו כידועים בציבור ושהוא שותף בבעלות על הדירה בהתאם להשקעתו. הצרפתי טען שהצדדים כלל לא היו ידועים בציבור ולא היה ביניהם כל שיתוף.
בית המשפט למשפחה קבע שבין הצדדים התקיים קשר זוג אינטימי במשך תקופה של מעל עשר שנים. ואולם, לא מדובר בקשר של ידועים בציבור שכן הם לא ניהלו משק בית משותף וחיו בנפרד רוב הזמן.
עם זאת, בית המשפט קבע שבנוגע לדירה התגבשה בין הצדדים הסכמה בעל פה שלפיה הבעלות בה אינה רק של הצרפתי. נקבע כי הישראלי הוכיח שהוא מימן חלק מהסכום שנדרש לרכישת הדירה דרך תשלום החזרי המשכנתה, כך שהוא זכאי ל-25% מהזכויות.
בערעור שהגיש הצרפתי הוא טען כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות עניינית, שכן הסמכות להצהיר על זכויות במקרקעין של מי שאינם בני משפחה נתונה לבית המשפט המחוזי.
הישראלי טען כי הצדדים הם בני זוג לשעבר ובהתאם קמה הסמכות לבית המשפט קמא לדון במחלוקת הרכושית ביניהם.
לא בן משפחה
השופט נפתלי שילה קיבל את הערעור. הוא הבהיר כי לאחר שנקבע שהצדדים אינם ידועים בציבור הם לא עונים להגדרת "בן משפחה" כמשמעו בחוק בית המשפט למשפחה.
השופט הדגיש שהעובדה שהצדדים קיימו קשר זוגי לא מעניקה סמכות עניינית לבית המשפט לענייני משפחה לדון בסכסוך.
עוד הבהיר השופט כי אמנם, לפי הפסיקה, אם כבר התנהל הליך מלא בבית משפט שאינו מוסמך מבחינה עניינית לדון בתביעה, לא ניתן יהיה לבטל את פסק הדין בטענה שניתן בחוסר סמכות.
ואולם, במקרה זה בן הזוג הישראלי כלל לא עתר בכתב התביעה לסעד חילופי של שיתוף בדירה מכוח הסכם בעל פה והדין הכללי, והתביעה כולה התבססה על הטענה כי השניים היו ידועים בציבור. לפיכך, לבן הזוג הצרפתי לא הייתה הזדמנות להעלות טענה של חוסר סמכות, או לטעון בעניין השיתוף מכוח הדין הכללי.
בנסיבות אלה ביטל השופט את ההחלטה בעניין הבעלות על הדירה.
הישראלי חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
השופטים עינת רביד וגלעד הס הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ הישראלי: עו"ד איילת בן מגור כהן, עו"ד ארתור שני
- ב"כ הצרפתי: עו"ד ליאן קהת, עו"ד גילור נחום
עו״ד דורית בן אברהם
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.