נדחה פעמיים בתביעה להכרה בתאונת עבודה, אך זכה בתביעה נגד המעסיקה

בית המשפט קבע שתוצאת ההליכים המשפטיים מול ביטוח לאומי בבתי הדין לעבודה לא מונעת מהמחסנאי שלקה בהתקף לב לתבוע את מעסיקתו לשעבר בגין רשלנות. הפיצוי: כ-200,000 שקל

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעה נזיקית שהגיש גבר כבן 50 נגד מעסיקתו לשעבר אצלה עבד כמחסנאי. לטענת התובע, עבודתו המאומצת גרמה לו להתקף לב ולנכות צמיתה שבגינה על הנתבעת לפצותו. הנתבעת טענה להגנתה כי התובע מנוע מלתבוע אותה לאחר שעתירותיו להכרה באירוע כתאונת עבודה נדחו פעמיים בבתי הדין לעבודה. ואולם, השופטת אפרת קריב קבעה שההליכים בבתי הדין לא חוסמים את התובע מלהגיש תביעה נזיקית נגד המעסיקה. היא קיבלה את התביעה ופסקה לתובע פיצוי.

האירוע המדובר אירע לגרסת התובע באוגוסט 2014, 11 ימים בלבד לאחר תחילת עבודתו בחברה שעוסקת במזון וציוד לחיות מחמד. לטענתו, באותו יום הוא נאלץ לפרוק ממשאית כ-250 שקי מזון ששוקלים כל אחד כ-20 ק"ג ולסדר אותם. התובע ציין שתנאי מזג האוויר באותו יום היו קיצוניים, עם עומס חום כבד.

הוא המשיך ותיאר כי לקראת שעות אחר הצהריים, אחרי שסיים עם הפריקה המאסיבית, הוא החל לחוש ברע, התקשה לנשום, הרגיש לחץ בחזה ותחושה של שריפה. משהכאבים לא חלפו הוא ניגש למחרת לקופת חולים, שם אבחנו כי הוא עבר התקף לב.

לאחר האירוע המטלטל פנה התובע לביטוח הלאומי וביקש להכיר בהתקף הלב כתאונת עבודה אך תביעתו נדחתה. הוא הגיש ערר לבית הדין האזורי לעבודה, שאף הוא נדחה, וכך גם ערעור שהגיש על פסק הדין לבית הדין הארצי. בנסיבות אלה הוא פנה למוצא האחרון שעמד לרשותו – תביעה נזיקית נגד המעסיקה.

מאמץ מיוחד

לטענת התובע הדרישה שיפרוק לבדו שקים במשקל כולל של 5 טון ביום עבודה אחד מהווה רשלנות ברורה. הוא סיפר כי לאחר האירוע איבד לחלוטין את כושר עבודתו והוא אינו עובד מאז ועד היום.

מנגד טענה הנתבעת כי פסקי הדין שניתנו בבתי הדין לעבודה מהווים עבורו סוף פסוק, והוא אינו יכול עוד לטעון לקשר סיבתי בין התקף הלב לאירוע החריג בעבודה.

אבל השופטת קריב דחתה את טענת הנתבעת. היא סקרה את הפסיקה הרלוונטית והגיעה למסקנה שההליכים בבית הדין אינם מהווים השתק עילה או השתק פלוגתא (כללים משפטיים החוסמים בעל דין מלמצות את זכויותיו לאחר שאלה הוכרעו בפסיקה קודמת).

לגופו של עניין קבעה השופטת שהנתבעת התרשלה. לדבריה "פריקה של כ-250 שקים ביום על ידי עובד אחד בלבד כאשר כל אחד מהם הוא במשקל של לפחות 20 ק"ג היא מאמץ מיוחד. מדובר על שיטת עבודה שעשויה לגרום לסיכונים בריאותיים שונים, ועל הנתבעת היה למצוא פתרונות חלופיים שיקטינו או ינטרלו את הסיכון".

מנגד קבעה השופטת שיש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 30%. היא כתבה שהתובע הסתיר מהנתבעת את מצבו הרפואי הבעייתי ובכך תרם לקרות האירוע. השופטת חידדה שאם התובע היה גלוי עם הנתבעת סביר להניח שהוא לא היה נשלח לעבודות פריקה ללא סיוע.

בסופו של ההליך נפסק לטובת התובע – לאחר ניכוי אשם תורם וגמלאות מהביטוח הלאומי – פיצוי בסך 161,269 שקל עבור כאב וסבל, הפסדי השתכרות ופנסיה, עזרת צד שלישי והוצאות רפואיות. בנוסף נפסק לטובתו שכ"ט עו"ד בסך 32,254 וכן הוצאות משפט.

• ב"כ התובע: עו"ד איתן פלג
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ארז בלוך

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.