אב לשניים טען שחל שינוי קיצוני במצבו הכלכלי אך תביעתו נדחתה מאחר שבית המשפט פשוט לא האמין לו.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב דחה לאחרונה תביעת פושט רגל להפחתת מזונות ילדיו בני ה-12 וה-15, שבהסכם גירושים מ-2010 הועמד על 5,000 שקל. השופטת קרן גיל הבהירה כי הימצאות האב בפשיטת רגל לא נחשבת כשלעצמה ל"שינוי נסיבות מהותי" לצורך התערבות בהסכם, בפרט כשלא הציג ראיות אמינות לגבי מצבו הכלכלי העכשווי והתנהלותו העלתה תהיות גם במסגרת הליכי פשיטת הרגל.
האב אמנם זכה להפחתה של 2,600 שקלים במזונות במסגרת הליך פשיטת הרגל שפתח ב-2015 אלא שהוא לא הסתפק בתקצוב הזמני, ובתביעה שהגיש בשנה שעברה ביקש לפתוח את סעיף המזונות בהסכם הגירושים שלו, ולהפחית את הסכום ל-2,400 שקל באופן קבוע לעתיד וגם רטרואקטיבית – מרגע שנכנס לפשיטת הרגל.
טענותיו המרכזיות היו כי חל שינוי נסיבות מהותי במצבו הכלכלי שכן העסק המשפחתי קרס ונמכר, והוא הפך לעובד פשוט שמרוויח 4,000 שקל בחודש. מנגד, הוא טען שהכנסתה של גרושתו עלתה כמעט פי 2, וכי לפי ההלכה החדשה יש להתחשב בפער ההכנסות המשמעותי לטובתה.
מנגד טענה גרושתו כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב כשהתובע מסתיר מבית המשפט את האמת על מצבו הכלכלי תוך ניצול ציני של הליך פשיטת הרגל, שאף עתרה לביטולו.
היא ציינה כי התובע הסתיר מבית המשפט שמכר את העסק לקרוב משפחה ובפועל הוא נותר עדיין בבעלותו, וכן אינו מדווח על הכנסות רבות ב"שחור".
פתאום הפך לעובד זוטר?
השופטת גיל הבהירה כי לדעתה גם לאחר ההלכה החדשה יש צורך בהוכחת שינוי נסיבות משמעותי, לא צפוי "ואף קיצוני" – כדי להפחית מזונות שנקבעו בהסכם גירושין כולל. התובע, היא קבעה, לא הוכיח שינוי כזה.
השופטת הדגישה כי הליך פשיטת הרגל אינו מעיד כשלעצמו על שינוי לרעה במצב הכלכלי מאז חתימת ההסכם, והיה על התובע לגבות את טענותיו באסמכתאות. משכך, בחירתו שלא לחשוף את מצבו הכלכלי לאשורו ולא להגיש ראיות מהימנות שתומכות בטיעוניו אינה מאפשרת לקבל את תביעתו.
השופטת ציינה כי בין הראיות הדלות שהתובע הגיש הוא הביא לעדות את האדם שרכש ממנו את העסק ולכאורה הוא מועסק אצלו. אלא שבחקירתו התגלה כי מדובר למעשה בבן דודו של התובע, ועדותו הבעייתיות והלא מהימנה העלתה חשד לגבי טיב עסקת המכר. חששות שהובעו גם על ידי המנהל המיוחד בהליכי פשיטת הרגל של התובע.
כמו כן, ובדומה למנהל המיוחד, השופטת לא "קנתה" את זה שאיש מקצוע מיומן, שבמשך שנים ניהל עסק, הפך כיום לעובד זוטר שמשתכר פחות משכר מינימום. מנגד השופטת האמינה לעדותה של הנתבעת על כך שהתובע לא מדווח על הכנסות רבות.
לבסוף, השופטת הוסיפה כי אף ששכרה של הנתבעת אכן עלה מאז חתימת ההסכם אין חולק שהוצאות הילדים – שזקוקים לטיפולים נפשיים ועזרה בלימודים – עלו, ושהם נמצאים בעיקר תחת אחריותה שכן אביהם מתראה עמם אחת לשבועיים בלבד. בנסיבות אלה נקבע שאין הצדקה להפחית ממזונותיהם.
בסיכומו של עניין השופטת קבעה כי התובע נהג בחוסר תום לב, דחתה את התביעה וחייבה אותו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.
עו"ד גלינה דוסקליוק
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.