מעבר להתנהלות משפטית "רצופת מחדלים" וערבובים בין טענות, השופטת קיבלה את טענת בעל המסעדה שלפיה לא העלה בדעתו שהקרנת משחק המשודר בערוץ 2 יוצר עילת תביעה של לצ'רלטון.
בית משפט השלום בתל-אביב דחה אתמול (ב') את תביעתה של חברת צ'רלטון נגד מסעדת "בית הבירה" בראשון לציון, במסגרתה ביקשה לחייב את המסעדה ובעליה בסכום של 85,000 שקל בגין הפרת זכויות יוצרים, בשל הקרנה פומבית של משחקי יורו 2016 בכדורגל, ששודרו בערוץ 2.
השופטת עדי הדר קבעה כי צ'רלטון (התובעת) ערבבה טענות שונות ולא הציגה את הראייה המרכזית – קלטת המשדר – ואף מתחה ביקורת על התנהלותה שהיתה "רצופה במחדלים".
התובעת טענה כי הנתבעים עשמו שימוש בזכויותיה הבלעדיות בכך ששידרו או העמידו לשידור את משחקי יורו 2016 בכדורגל בתחומי העסק, מבלי שקיבלו ממנה רישיון לעשות זאת. על סמך ביקור של חוקר פרטי שתיעד הקרנה של אחד המשחקים, נטען כי ביקור אקראי זה מלמד שכל המשחקים שודרו.
התובעת הוסיפה כי לאחר מכן הנתבעים סירבו לרכוש רישיון להקרנת המשחקים, אף שהתריעה כי מדובר בהפרת זכויות.
הנתבעים טענו בין היתר כי יש לראות בהם "מפר תמים" שכן הם לא העלו בדעתם ששידור של ערוץ 2 יוצר עילת תביעה של התובעת נגדם.
כמו כן, נטען כי לאחר מכתב התראה הנתבעים ניסו לפנות למוקד שירות הלקוחות של התובעת, אולם נתקלו בדרישה לתשלום קנס מופרז בסך 10,000 שקל, ובמבט לאחור לשיטתם נראה כי התובעת מעולם לא התכוונה למה שכתבה, אלא ביקשה להתעשר על חשבון הנתבעים תוך בניית תביעה מוגזמת ומיותרת.
להזהיר בתחילת השידור
בפתח פרק ה"דיון והכרעה", השופטת הדר הציגה שתי הסיבות העיקריות לדחיית התביעה.
הראשונה היתה כי התובעת הבהירה, מבלי שביקשה לתקן את התביעה, כי היא לא תובעת בגין עצם הקרנת המשחק (כפי שתבעה עסקים בהליכים אחרים), אלא מכוח "הפקת המשדר", כלומר התוספות לשידור המשחק שבוצעו על ידה, שכללו בין היתר שדר ופרשן שתיארו בעברית את הנעשה במגרש.
לאחר שעיינה במכתב ההתראה, השופטת הבהירה כי הוא לא התייחס לזכויות התובעת בעריכת המשרד כולל התוספות אלא להקרנת המשחק עצמו. על כן השופטת התרשמה שהתובעת מנסה לשנות את עילת תביעתה "תוך כדי תנועה".
"אולם, לא ניתן להסכים לשינוי עילת התביעה בעניין כה מהותי ללא תיקון כתב התביעה, ולכן, ולו רק מסיבה זו, דין התובענה להידחות", קבעה.
הסיבה השנייה והחשובה יותר בעיני השופטת, היתה כי התובעת לא הציגה את הראייה המרכזית – קלטת של אותו "משדר" – על מנת לאפשר לבית המשפט לצפות בכל אותן תוספות להקרנת המשחק עצמו, ולקבוע כבקשתה כי מדובר ביצירה מוגנת.
מעבר לכך, השופטת קיבלה את טענת הנתבעים שלפיה לא קישרו בין ערוץ 2 לבין התובעת. בעניין זה השופטת סברה כי "כשם שבפתחו של ספר או סרט, מופיעה הודעה המפרטת שם בעלי הזכויות ואזהרה למי שיפגע בקניין הרוחני של בעל הזכויות, מצופה מהתובעת שתציין בתחילת כל משדר בו יש לה זכויות הודעה ואזהרה דומה. זאת, בטרם תדרוש פיצוי ממי שהקרין שידור של ערוץ 2, או כל משדר ציבורי אחר".
התובעת חויבה לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
למעבר אל פסק הדין תא 51396-02-17
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד איתי גורביץ'
עוסק/ת ב-
קניין רוחני
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.