לפסק הדין בעניין פלונית נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'
בנק דיסקונט פינה אישה וארבעה ילדים מביתם בשל פיגור בהחזר תשלומי הלוואה. האישה טענה כי מגיע לה דיור חלופי ואילו הבנק טען כי ויתרה על זכות זו במסגרת חוזה ההלוואה עליו חתמה. הטענות עד לביהמ"ש העליון.
בשנות ה-90 נטלו בני זוג הלוואות מבנק דיסקונט בסך כולל של כ-580 אלף שקל ובתמורה משכנו את דירתם. לאחר שפיגרו בני הזוג בהחזר תשלומי ההלוואות, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל לשם גביית החוב.
לימים, החליטו בני הזוג להיפרד, ולאחר שביהמ"ש לענייני משפחה נתן צו לפירוק השיתוף בדירתם המשותפת, נקבע כי מהתמורה שתתקבל בעד מכירתה, תשולם יתרת החוב לבנק. אם הדירה לא תימכר, יהא על האישה לפנות את הדירה עד לדצמבר 2007 לשם מכירתה.
הדירה אכן לא נמכרה והאישה, שהוכרזה בינתיים כפושטת רגל, פנתה בבקשה לבימ"ש השלום בחיפה שיימנע מהבנק מלפנות אותה ואת ילדיה מהדירה עד שיינתן לה דיור חלופי. הבנק טען, כי האישה חתמה במסגרת חוזה ההלוואה על סעיף, לפיו היא מוותרת על זכותה לדיור חלופי ולכן אינה זכאית לו.
התיק הועבר לביהמ"ש לענייני משפחה, שקיבל את תביעתה. אלא שהבנק לא קיבל את פסיקתו, והגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי, שם התהפכה ההחלטה. המחוזי קבע, שטענת האישה כי לא הסבירו לה שעם החתימה על חוזה ההלוואה היא מוותרת על זכותה לדיור חלופי- תמוהה.
לאור זאת, הגישה האישה בקשת רשות ערעור לבימ"ש העליון, במסגרתה עמדה על טענתה כי עומדת לה הזכות לדיור חלופי.
האישה הוסיפה כי יש לאפשר לה ולילדיה להתקיים בכבוד ולגור תחת קורת גג, שאם לא כן, ייגרם לה ולילדיה הקטנים נזק בלתי הפיך.
הבנק טען כי מדובר במקרה שלא מצדיק דיון בפעם השלישית. לטענתו, האישה וויתרה מפורשות על הזכות לדיור חלופי והבינה היטב על מה חתמה.
חובה לוודא שהלקוח מבין
השופט ניל הנדל קיבל את בקשת רשות הערעור, דן בה כערעור וקיבל אף אותו. השופט קבע, כי הבנק - הצד החזק לחוזה ההלוואה ומנסחו - צריך היה לוודא כי האישה הבינה את תוכנו לפני שחתמה עליו.
לפי השופט, רוב הסיכויים כי כאשר אדם פשוט, שאינו משפטן, קורא את החוזה הוא כלל אינו מודע לזכותו לדיור חלוף, והוא עלול שלא להבין כי הוא מוותר על זכות זו.
במקרה זה, הבנק לא הצליח להוכיח כי הסביר לאישה על שלילת זכותה לדיור חלופי במסגרת ההלוואה. כך למשל, לא הראה הבנק כי הוא פעל לפי נוהל מסוים, שבו ניתן ללקוחות הסבר על עצם קיומה של תניית הוויתור ומשמעותה.
משכך, פסק השופט הנדל כי תניית הוויתור לא תקפה ודינה להתבטל. השופטים מרים נאור וצבי זילברטל הצטרפו לקביעתו.
משכך, נפסק כי הבנק לא יוכל לפנות את האישה וילדיה מביתם עד שיימצא להם דיור חלופי ע"י רשם ההוצאה לפועל. הבנק חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
לדברי עו"ד הילה תירם העוסקת בדיני בנקאות והוצאה לפועל, לא די בחתימה על החוזה על מנת לתת תוקף לתניית הוויתור בחוזה ההלוואה או המשכנתא.
"יש להוכיח כי המוותר על הזכות היה מודע למשמעות הוויתור", מוסיפה עו"ד תירם, "ככל שיתברר כי לא היה מודע לכך, לא יהיה תוקף לסעיף הוויתור".
- ב"כ המבקשת: עו"ד ניר פוקס ועו"ד אורנית בירם מטעם הלשכה לסיוע משפטי
- ב"כ המשיבים: עו"ד חטיב ראיד
לפסק הדין בעניין פלונית נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'
למדור: בנקאות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.