בצוואה קודמת הורישה ניצולת שואה ערירית את הרכוש לאחיין שלה. המנהל טען כי לאחר שהאחיין גנב ממנה הקשר ביניהם נותק והוא התייצב לצידה והפך לבן משפחה. אלא שההתנהלות שלו עוררה חשד להשפעה לא הוגנת
שופטת בית המשפחה למשפחה בתל-אביב סגלית אופק פסלה לאחרונה את הצוואה האחרונה שהותירה אחריה ניצולת שואה ערירית שנפטרה בגיל 78, במסגרתה הורישה את כל רכושה למנהל בית האבות בו גרה בשנים האחרונות לחייה. השופטת הגיעה למסקנה שהצוואה נערכה תחת השפעה לא הוגנת של המנהל, שניצל לרעה את האמון שלה בו ואת התלות שפיתחה בו אחרי שגילתה שהאחיין שלה משך מחשבונה כספים ללא ידיעתה, כדי לגרום לה לערוך צוואה לטובתו. בעקבות זאת, האחיין יירש את המנוחה בהתאם לצוואתה הראשונה.
ב-2011, השנה שבה עברה המנוחה לבית האבות, היא ערכה צוואה שבה ציוותה את כל רכושה לבן אחותה וחתמה על ייפוי כוח שאפשר לו לנהל את ענייניה הכספיים. כעבור קצת פחות משנתיים היא גילתה שהאחיין משך מהחשבון שלה כספים ללא ידיעתה וביטלה את ההרשאות שלו, ומאז ועד לפטירתה כ-5 שנים לאחר מכן מנהל בית האבות הוא שניהל את כל ענייניה הכספיים. בין לבין, ב-2015, היא ערכה צוואה חדשה שבה הורישה לו את כל רכושה.
לאחר שנפטרה ביקש מנהל בית האבות לקיים את הצוואה לטובתו ואילו האחיין התנגד וביקש לפסול את הצוואה בשל השפעה לא הוגנת ולהורות על קיום הצוואה הראשונה.
מנהל בית האבות דחה כל טענה להשפעה פסולה וציין כי בינו לבין המנוחה נרקמה מערכת יחסים חמה ואוהבת והיא ראתה בו כבן משפחה. ההחלטה שלה לערוך את הצוואה האחרונה, לטענתו, הייתה עצמאית ונבעה מהפגיעה הגדולה שחשה לאחר שגילתה שהאחיין שלה גזל ממנה כספים.
שליטה מלאה
אבל העדויות והראיות בתיק שכנעו את השופטת סגלית אופק שהמנהל ניצל לרעה את התלות ואת האמון שרחשה לו המנוחה כדי להשפיע עליה להוריש לו את כספה.
השופטת ציינה כי לאורך השנים שבהן גרה המנוחה בבית האבות היא לא הייתה עצמאית והמנהל שלט על כל היבטי החיים שלה, כולל כספה, עד שלמעשה שימש לה "אפוטרופוס בפועל".
עוד ציינה השופטת כי נסיבות עריכת הצוואה מחזקות את הרושם כי המנהל היה מעורב בה – המנהל הכיר את עורך הדין שערך את הצוואה וזימן אותו לפגישה, הצוואה נערכה במשרדו כשהעדים היו עובדיו והוא נכח לפחות בתחילת הפגישה. בנוסף, מסרטון עריכת הצוואה עלה כי המנוחה לא אמרה בשום שלב שהיא מבטאת את רצונה. אם זה לא מספיק המנהל הסיע אותה בעצמו להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה ונראה כי היה מודע לתוכן שלה.
השופטת הוסיפה עוד כי הטענה של המנהל שהצוואה נערכה כתגובה למעשי האחיין נסתרה מעצם העובדה שנכתבה כשנתיים וחצי לאחר האירוע. בעניין זה ציינה השופטת כי אף שהאחיין ביצע מעשים חמורים מהראיות עלה כי הקרבה שחשה כלפיו המנוחה לא נפגעה והיא מחלה לו.
בנוסף הפנתה השופטת לכך שגם המנהל משך מחשבונה כספים שלא תאמו את הוצאותיה ואף גרם לה להעביר לו 200 אלף שקלים זמן קצר לפני מותה.
כל אלה, קבעה השופטת, מעידים על קיומה של השפעה לא הוגנת מצד המנהל. לפיכך, היא פסלה את הצוואה האחרונה והורתה על קיום הצוואה לטובת האחיין.
מנהל בית האבות חויב בהוצאות של 35,000 שקלים.
- ב"כ התובע (מנהל בית האבות): עו"ד אילה זר
- ב"כ הנתבע (האחיין): עו"ד חיים גבעתי
עו"ד רז בן-ארצי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.