האישה נסעה במונית לבית חולים בשכם בשל מצבו הרפואי הקשה של בנה התינוק, ונעצרה במחסום. טענתה כי החיילים התנהגו באלימות ובברוטאליות כלפי נהג המונית התקבלה על ידי השופטת יעל ייטב. האישה תקבל פיצוי על הנזקים הנפשיים שהמקרה הסב לה.
היה זה ב-12 בנובמבר 2006 כשאם התינוק – שהובהל לבית החולים בשכם – נסעה יחד עם גיסתה במונית לכיוון העיר. בדרך עוכב הרכב במחסום זמני שהציב צה"ל בכפר אלבידאן.
נפגעתם בגופכם?
עורך דין נזיקין
מכאן הציגו האם והמדינה סיפורים שונים: האם טענה שהרכב עוכב זמן רב, ויותר מזה, החיילים נהגו באלימות מזעזעת כלפי נהג המונית והפליאו בו מכות לאחר שניסה להראות להם הפניה מרופא.
המדינה הכחישה לחלוטין את המקרה והציגה שני תצהירים מטעם חיילים מאחד הגדודים שהוצב במחסום, שלפיהם לא שמעו על אירוע כזה מעולם. המדינה הבהירה שהיא מנחה את חייליה להתחשב בנסיבות הומניטאריות, והם לא היו מונעים טיפול מתינוק חולה.
כך או כך, בסופו של דבר הותר לאם לעבור לשכם אך למרבה הצער, התינוק הרך נפטר בבית החולים עוד באותו הערב.
בתביעה שהגישה האם נגד המדינה היא אמנם לא טענה שהעיכוב גרם למותו של בנה (אם כי הבהירה שהיא מאמינה בכך) אלא כי לה-עצמה נגרמו נזקים נפשיים מהאירוע לנוכח הזוועות שהייתה חשופה להן, כשתינוק חולה שוכב בחיקה. כיום היא סובלת מטראומה, דיכאון וחרדות.
גם הנהג שהוכה הגיש תביעה נגד המדינה, אלא שזו נמחקה מחוסר מעש. לימים סיפרה התובעת כי מצבו הנפשי הלך והידרדר לאחר האירוע, הוא רצח את אשתו ומאז מאושפז בבית הכלא של הרשות הפלסטינית.
התובעת טענה כי מעשי החיילים הם בגדר תקיפה וכליאת שווא, וכי המדינה התרשלה בחקירת האירוע. התובעת גם הדגישה שלא הובאה כל עדות מחיילים שנכחו במקום ותצהירי החיילים שהוגשו כלל לא רלוונטיים.
המדינה, כאמור, התכחשה למקרה אך טענה שגם אם אירע, התובעת לא זכאית לפיצוי מאחר שניזוקה באופן משני בלבד. בנוסף, התובעת לא הביאה לעדות את גיסתה (לאחר מכן התברר כי זו עברה להתגורר בירדן).
הייתה חקירה?
השופטת יעל ייטב, סגנית נשיא בית משפט השלום בירושלים, אימצה את גרסת התובעת לאירוע. את חסרון עדות הגיסה, ציינה השופטת, מילאה עדות הרופא שטיפל בתינוק, נכח במקום וצפה באירועים, ובדומה לתובעת סיפר על עיכוב, ברוטאליות והכאת נהג המונית.
השופטת הוסיפה שהימנעות המדינה מלהביא עדויות של חיילים שנכחו במקום עומדת לחובתה.
"קשה להימנע מהרושם כי התלונה לא נבדקה ביסודיות, או שלחלופין הנתבעת נמנעה מלהציג את מלוא הממצאים, מטעמים השמורים עמה", כתבה השופטת בפסק הדין. עניין זה, קבעה, הסב לתובעת נזק ראייתי של ממש.
השופטת סיכמה שהתובעת נחשפה לאלימות וברוטאליות מצד חיילים ועוכבה במחסום, אם כי לא הוכח שהיה זה עיכוב לא סביר.
האלימות שנקטו החיילים – בעוד התובעת עם תינוק גוסס בידיה – חשפו אותה לתחושות אימה ופחד. לכן, חלק מנזקיה הנפשיים הם נזקים ראשוניים המחייבים פיצוי. לעומת זאת, החשיפה לסבלו של בנה היא אכן נזק משני שאינו מצדיק פיצוי.
השופטת קיבלה בחלקה את חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש וקבעה שאחוזי הנכות מנזקיה הראשוניים של התובעת עומד על 2.5%. בהתאם חייבה השופטת את המדינה לפצות את התובעת ב- 25 אלף שקל על עגמת הנפש, הכאב, הסבל וההוצאות הרפואיות, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בשיעור של 23.6% מהפיצוי.
תגובת עו"ד יוסי ברכיה מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי): "פסק הדין דן בהיקף תחולת הלכת אלסוחה. המדינה טענה כי אין מקום לפצות את התובעת באשר היא ניזוק משני, כמי שצפתה בבנה הגוסס, אך התינוק לא נפטר כתוצאה מעוולת החיילים, לפיכך הלכת אלסוחה לא חלה. בית המשפט קיבל עקרונית את עמדת המדינה, אך קבע קביעה חדשנית למדי, שהפחד מתקיפה אפשרית של החיילים הופך את התובעת לניזוק ראשי. במסגרת זו הוא הקטין בחצי את הנכות שנקבעה ע"י מומחה בית המשפט. בהתאם, הסכום שנפסק היה נמוך."
- ב"כ התובעים: עו"ד משה מל רוזן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יוסי ברכיה
* עו"ד עלי שקיב (שכיב) עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.