בני הזוג לשעבר גרו בדירה במשך עשור ושדרגו אותה, והיא נמכרה ב-4.5 מיליון שקל. המחוזי קבע שההשקעה בשיפוץ ותקופת הנישואים הארוכה מעידות על כוונת שיתוף
בית המשפט המחוזי בתל אביב הפך לאחרונה פסק דין שקבע כי אישה לא זכאית למחצית מחלקו של בעלה בדירה שקיבל בירושה מהוריו, ושבה גרו בני הזוג במשך 10 מתוך 12 שנות נישואיהם. שופטי המחוזי קבעו כי בית המשפט למשפחה טעה כשדחה את טענת האישה לשיתוף בנכס. נפסק שההשקעה המשותפת בשיפוץ ומשך הנישואים יצרו כוונת שיתוף ביחס לדירה.
הצדדים נישאו בשנת 2006 ולהם שני ילדים. בשלב מסוים הם עברו לגור בדירה אותה ירש הבעל יחד עם שלושת אחיו בחלקים שווים. תחילה הם גרו בה בשכירות ובהמשך ביקשו לרכוש את חלקם של האחים בנכס אך לא הצליחו לגייס את הכסף. הדירה נמכרה לבסוף בדצמבר 2019 לצד ג' תמורת 4.5 מיליון שקל, והסכום חולק בין היורשים.
שנתיים לפני כן, בתחילת 2018, הגישה האישה תביעה נגד הבעל, במסגרתה טענה בין היתר שהיא זכאית למחצית מהחלק שלו בדירה – כלומר שמינית מכספי המכירה, סכום של 562,500 שקל.
בית המשפט למשפחה דחה את תביעתה, לאחר שקבע כי היא לא הוכיחה "דבר מה נוסף" שמעיד על כוונת שיתוף ברבע מהדירה. ביחס למשך הנישואים ציין בית המשפט שאמנם מדובר בתקופה ארוכה אך היא לא עברה בטוב. בהקשר זה נכתב כי הבעל סימס לאישה ב-2013, בזמן שהיו נשואים, "את בחיים לא תקבלי את הדירה".
האישה לא ויתרה והגישה ערעור למחוזי. לדבריה, היא והמשיב היו נשואים תריסר שנים והשקיעו סכומים רבים בשיפוץ הדירה, ונתונים אלה גוברים על מסרון בודד שנשלח בעת משבר רגעי. לשיטתה, בית המשפט למשפחה אמור היה לקבל את תביעתה ולקבוע שהייתה כוונת שיתוף, שכן המשיב לא הכחיש את טענותיה וגרסתה לא נסתרה.
מנגד טען האיש, בין היתר, כי השיפוצים שנערכו בדירה בטלים בשישים לעומת שווי רבע מהדירה. הוא הוסיף כי שבר בעצמו את קירות הדירה בהיותו שיפוצניק, והאישה לא הוכיחה שנעשה שיפוץ משמעותי יותר.
מילא פיו מים
השופט נפתלי שילה שכתב את פסק הדין ציין כי האיש התעלם לחלוטין מטענות האישה בפני בית המשפט למשפחה. "מדובר בשתיקה גורפת והעדר הכחשה מוחלט של טענות המערערת ביחס לדירה" כתב השופט והוסיף כי המשיב מילא פיו מים ולא התמודד עם טענותיה לגבי השיפוץ.
לעומתו, ציין השופט, המערערת הציגה גרסה סדורה ומפורטת, ולנוכח האמור היה על בית המשפט למשפחה לקבל את טענותיה, בין היתר ביחס להשקעות שבוצעו בדירה.
לגופו של עניין קבע השופט כי השיפוצים וההשקעות שבוצעו בדירה מהווים "דבר מה נוסף" המוכיח כוונת שיתוף בדירה. לזאת יש להוסיף גם את משך הנישואין הארוך. לדברי השופט, עצם העובדה שחיי הנישואים לא תמיד היו "גן של ורדים" לא גורעת מזכויות האישה.
ביחס למסרון מ-2013 ציין השופט כי אחריו חזרו הצדדים לחיות בשלום למשך 5 שנים. הוא קבע כי ההתבטאות במסרון לא יכולה להאפיל על השקעות הצדדים בדירה ועל מגוריהם בה למשך שנים רבות תוך גידול ילדיהם.
לפיכך, בהסכמת סגן הנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד נקבע שהמערערת זכאית למחצית מחלקו של המשיב בדירה.
המשיב חויב בהוצאות המערערת בסך 30,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד רפאל עמיעד
- ב"כ המשיב: עו"ד מיכאל אביב
עו"ד דור אברהמי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.