בהסכם הגירושין בין ההורים נקבע כי האם תקבל 60% מהתמורה על הדירה המשותפת כתחליף להוצאות המגורים של הילדים. אלא שלימים המשמורת שונתה והאב ביקש החזר.
בית הדין הרבני הגדול הורה לאחרונה לבטל סעיף בהסכם גירושין שקבע חלוקה לא שוויונית בדירה – לטובת האישה. בכך התקבלה טענת הגרוש כי מתווה החלוקה בהסכם התגבש כתחליף להוצאות המגורים של הילדים, ומאחר שהם עברו למשמורתו – התמונה השתנתה.
בני הזוג – הורים לשלושה – התגרשו ב-2008. באותה תקופה האב עבד בחו"ל ולכן הוסכם כי הילדים יהיו במשמורת האם.
לגבי המזונות נקבע כי האב ישלם 5,000 שקל בשנתיים הראשונות ויאפשר לגרושתו להתגורר עם הילדים בדירה המשותפת ללא תשלום. אחרי שנתיים הדירה תימכר, האב יוותר על 10% מחלקו כתשלום מראש על הוצאות המגורים של הילדים (בעגה הכלכלית-משפטית: היוון) ויוסיף למזונות עוד 500 שקל.
חלפו השנים והליך המכירה התעכב עד שב-2013 האב חזר לארץ ורכש את חלקה של האם בדירה. שוויה הועמד על כ-850 אלף שקל, ובהתאם להסכם הוא שילם לה 60% מסכום זה.
מה שקרה בהמשך הוא שהאב הגיש תביעה להעברת המשמורת, וברגע שבית המשפט למשפחה קיבל אותה הוא פנה לבית הדין הרבני – שאישר את הסכם הגירושין בזמנו – וביקש החזר של אותם 10% ביתר ששילם לגרושתו עבור הדירה.
האב טען כי מאחר שהילדים גרים איתו וכבר לא נמצאים במשמורת אמם – היא לא נושאת בהוצאות המגורים שלהם ולכן היא לא הייתה זכאית לתמורה העודפת על חלקה בדירה. לאחר שבקשתו נדחתה הוא ערער לבית הדין הגדול.
האם התנגדה לערעור. היא טענה בין השאר כי זהו המחיר שהאב צריך לשלם על זה שהסכימה שישלם את הוצאות המגורים למפרע. לטענתה, שניהם לקחו סיכון להפסד. היא – בכך שקיבלה סכום מופחת והוא בכך שלא יקבל את כספו חזרה גם אם ישתנו הנסיבות.
למה שתבזבז את הכסף על עצמה?
אלא שהרכב של שלושה דיינים – הרב אליעזר איגרא, הרב א' אהרן כץ והרב שלמה שפירא– דחה את טענות האם.
הדיינים ציינו כי אמנם התשלום מראש הקנה לאב "הנחה" מסוימת בהוצאות המגורים, אבל אלה הם כללי ההיוון, שהרי בתמורה האם קיבלה את כל הכסף מראש. מכאן ועד לקביעה שהיוון מונע החזר כספי במקרה שבו המציאות משתנה – הדרך רחוקה, הבהירו.
בהמשך הדיינים קבעו כי השינוי במשמורת הצדיק את דרישת האב. הם ציינו כי ההיגיון שעמד מאחורי החלוקה הלא שוויונית בהסכם היה שהאב לא יוכל לטפל בילדיו והאם תישא ברוב הנטל. זו גם הסיבה שהאב אפשר לאם ולילדים להתגורר שנתיים בדירה ללא תשלום, ובנוסף לוויתור על 10% מחלקו בדירה ויתר גם על תכולתה ועל המכונית המשותפת.
אלא שמאז הדברים התהפכו והיום האב הוא זה שדואג לילדים. לכן "אין סיבה שהאם תשמש בכספים שקיבלה לצורכי הילדים, לצרכיה".
לאור האמור, הדיינים ביטלו את סעיף החלוקה הלא שוויונית בהסכם הגירושין וחייבו את האם להחזיר לאב את הסכום העודף ששילם עבור חלקה בדירה.
עם זאת, מאחר שהאב לא שילם את תוספת המזונות כפי שהתחייב בהסכם, הדיינים הורו לקזז מההחזר סכום ריאלי עבור הוצאות מגורים (1,600 שקל לחודש) בתקופה שהילדים חיו עם אמם (31 חודשים).
כלומר, מהסכום העודף שקיבלה האם על הדירה – 84,625 שקלים – יופחתו 49,600 שקל, והתשלום לאב יהיה 35,025 שקלים.
עו"ד רונן כרמי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.