עיריית ירושלים ביקשה להתנער מאחריות אולם טענותיה לא שכנעו את השופט, שקבע כי העירייה לא פעלה להסרת מכשול בכביש, וחרגה מחובתה לדאוג לבטיחות הולכי הרגל.
בית משפט השלום בירושלים פסק לאחרונה פיצויים של כ-70 אלף שקל לקשישה בת 78 שנפלה לפני 4.5 שנים בכביש צדדי בשכונת גבעת שאול שבעיר בשל הפרש גבהים בין מפלסי הדרך. השופט מוחמד חאג' יחיא קבע שהעירייה לא פעלה להסרת המכשול למרות המודעות שלה להיעדרם של תמרורים חיוניים לשימוש בטיחותי בדרך. עם זאת נפסק כי גם התובעת לא נזהרה די הצורך.
בתביעה שהגישה ביוני 2014 טענה התובעת כי צעדה בשעות הלילה בדרך צדדים הסמוכה לרחוב כנפי נשרים ונפלה עקב קיומו של הפרש גבהים מסוכן בין כביש אספלט לבין "רחוב הולנדי" שחוצה אותו. התובעת גיבתה את טענותיה בחוות דעת מהנדס ובעדות של עדת ראייה לתאונה.
התובעת טענה כי בעקבות הנפילה היא נחבלה בידה, נגרם לה שבר מרוסק והיא נזקקה לניתוח ולאשפוז בבית החולים הדסה עין כרם.
לדבריה, היא עדיין סובלת מכאבים והגבלות שפגעו בפרנסתה עקב הקושי להמשיך לעבוד כמעסה ומדריכת ספורט, ואף נותרה לה צלקת רגישה. כדי להוכיח את נזקיה הרפואיים, צירפה התובעת חוות דעת שקבעה כי היא נותרה עם 15% נכות בגין הפגיעה בידה ועם 5% נכות בגין הצלקת שנותרה לה.
מהצד השני, עיריית ירושלים טענה שהתובעת לא הוכיחה שהתרשלותה גרמה לתאונה וכי מדובר בכביש שירות – ולא "רחוב הולנדי" – שלהולכי רגל אסור ללכת בו. בנוסף נטען כי לצד הכביש קיימת מדרכה בטוחה לשימוש הולכי הרגל, והתובעת סיכנה את עצמה במודע בכך שהלכה על הכביש.
בהקשר זה התובעת השיבה כי על המדרכה היו גברים, ובהיותה אישה דתייה, היא לא רצתה לצעוד לצידם.
לגבי הנזקים, העירייה הגישה חוות דעת שלפיה לתובעת נשארו בסך הכל 5% נכות.
האחריות – על הרשות המקומית
השופט חאג' יחיא קבע שהתאונה אכן אירעה בכביש שירות ולא ב"רחוב הולנדי", אך גם בכביש כזה חובה להציב מעבר חצייה ותמרורים שיכווינו אליו – במיוחד כאשר יש בו מכשול. על כן, די בכך שהעירייה לא פעלה להסדיר את הפרשי הגבהים בזמן שהיא מודעת לכך שאין במקום הכוונה בטוחה להולכי הרגל, כדי להטיל עליה אחריות לתאונה.
לדברי השופט: "נוצר מצג מבלבל אצל הולך הרגל הסביר, ולענייננו התובעת, לפיו ניתן ללכת על כביש השירות כדי לחצות אותו מהמדרכה הימנית למדרכה השמאלית, זאת מכל נקודה בו".
עם זאת השופט קבע שבחירת התובעת לצעוד בכביש לא בטוח ולא מסומן, במקום על מדרכה, הצריכה ממנה זהירות יתרה. על כן הוא הטיל עליה רשלנות תורמת בשיעור של 30%.
לדברי השופט: "גם בהיעדר מעבר חצייה, מצופה היה מהתובעת לנקוט משנה זהירות בהליכתה בירידה, בשעת חושך, וכאשר מדובר בכבישים שמטבע הדברים עוברים בהם רכבים ואחרים חונים".
באשר לנזקי התובעת, בעקבות המחלוקת הרפואית בין הצדדים מינה השופט מומחה שקבע כי הנכות המשוקללת של התובעת היא בשיעור של 12.25%.
בהמשך השופט חישב את נזקי התובעת, בהם פגיעה בכושר ההשתכרות, כאב וסבל, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וניידות, והעמיד אותם על כ-100 אלף שקל.
בפועל, נפסק שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 70 אלף שקל לאחר ניכוי 30% בגין רשלנות תורמת של התובעת בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 14 אלף שקל והוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד נזיקין אריאל כהן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אליעזר גדות
עו"ד שי וקנין
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.