הרב שלח לקבוצה של משגיחי רבנות הודעה שבה טען שאכסניית נוער וחברת הקייטרינג שמפעילה את המטבח שלה לא שומרות על כשרות ומעסיקות גוי בבישול. בית המשפט קבע שהציג מידע חלקי, מטעה ומגמתי בכוונה לפגוע
שופטת בית משפט השלום בחדרה קרן אניספלד חייבה לאחרונה את רב היישוב שלומי, משה אלחרר, לשלם פיצויים והוצאות של כ-140 אלף שקלים לאגודה שמפעילה אכסניית נוער ביישוב ולחברת הקייטרינג שאחראית על המטבח שלה. בפסק הדין נקבע כי הרב הוציא על השתיים לשון הרע "ניכר ומובהק", כששלח בקבוצת הווטסאפ "פורום משגיחי הרבנות הארצי – הרבנות הראשית לישראל – כוחנו באחדותנו" הודעה שמפקפקת בכשרות של המקום שלא היה בה שמץ של אמת.
בהודעה ששלח הרב לפני כארבע שנים וחצי לקבוצה שמונה כ-200 חברים, הוא טען בין היתר שמשגיחת הכשרות באכסניה לא נמצאת במקום כל הזמן ושבמטבח מבשל גוי שמתחזה ליהודי. הוא כתב שלדעתו יש במקום "100% בישולי גויים למהדרין" וכי לאחר שסירב לחדש את תעודת הכשרות הועבר הפיקוח ממנו לרבנות נהריה ש"לא שווה הרבה".
בתביעת לשון הרע שהגישו בעקבות "אגודת אכסניות נוער בישראל" וחברת "בישולים י. וקנין קייטרינג בניחוח גלילי" הן טענו כי ההודעה כוללת מידע שקרי, מופרך ומכפיש, שנכתב בכוונה לפגוע. הן דרשו פיצויים של כ-360 אלף שקלים על פגיעה בשם הטוב, על הנזקים שנגרמו להן לטענתן כתוצאה מהטעיית הציבור ועל עגמת הנפש שנגרמה להן.
הרב טען מנגד כי התביעה היא תביעת השתקה. לדבריו הוא פרסם את הדברים בתום לב וללא כוונה לפגוע, בין היתר כדי ליידע את הציבור ולמלא את תפקידו המוסרי והחוקי.
אמירות בוטות ומבישות
השופטת קרן אניספלד דחתה את טענות הרב בנוגע לתוכן ההודעה וקבעה כי הוציא לשון הרע בהיקף "ניכר ומובהק". היא מצאה שהפרסום נעשה בחוסר תום לב ומתוך כוונה לפגוע.
"הוכח דווקא שהפרסום היה לא אמת וחטא למציאות לאשורה, זאת בחלקים נרחבים ומהותיים שלו. כמכלול, זהו פרסום מובהק שאינו אמת. גם כאשר צוינה בו עובדה נכונה – כגון העברת הכשרות לפיקוחה של רבנות נהריה, עובדה זו הוצאה מהקשרה ונעטפה באמירות שאינן אמת, עד כדי יצירת תוכן כוזב, מטעה ומגמתי", כתבה.
השופטת הוסיפה כי הרב לא פעל מתוך חובה חוקית כיוון שסמכותו לפקח על הכשרות במקום נשללה ממנו לפני הפרסום. גם אם אפשר לומר שמדובר בחובה חברתית או מוסרית – הוא לא פעל בתום לב "ויצר מצג מגמתי ומטעה".
השופטת דחתה מכל וכל את הטענה שמדובר בתביעת השתקה. היא הבהירה כי הנתבע לא הצד החלש כאן אלא בעל מעמד רם של רב יישוב. התביעה הוגשה בעילה מוצקה של לשון הרע עקב פרסום שהופץ וכלל "אמירות בוטות ומבישות שאינן מכבדות את אומרן, רב יישוב בישראל" .
עם זאת, השופטת קבעה כי התובעות לא זכאיות לפיצוי על נזק פרטני כיוון שלא הוכיחו נזק כזה. כמו כן, כחברות, הן לא סבלו מעוגמת נפש. הפיצוי שמגיע להן הוא עבור הוצאת לשון הרע ללא הוכחת נזק.
בהתחשב בנסיבות פסקה השופטת פיצויים של 85,000 שקלים לאגודת האכסניות ו-25,000 שקלים לחברת הקייטרינג. בנוסף, חויב הרב לשלם להן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסכום כולל של 29,345 שקלים.
- ב"כ התובעים: עו"ד עינת דסברג
- ב"כ הנתבע: עו"ד שלומי וינברג
עו"ד מיטל מושקוביץ' - סויסה עוסק/ת ב- לשון הרע
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.