רבע מיליון ש׳ להורים שאימצו ילדה וגילו שהיא סובלת ממחלה גנטית

בני הזוג אימצו את הילדה ממניעים אלטרואיסטים. בית המשפט קבע שהשירות למען הילד ופנימיית בית שבתי לוי התרשלו כשלא גילו להם את מצבה הרפואי אף שידעו שיש חשד לתסמונת

בני זוג אימצו ילדה לפני כ-10 שנים. השופטת חדוה וינבאום וולצקי קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו נגד המדינה ונגד ״בית שבתי לוי״, מרכז החירום שהחזיק בילדה בטרם האימוץ. כמה חודשים לאחר האימוץ גילו ההורים שהיא סובלת ממחלה מולדת גנטית הגורמת בין היתר לבעיות לב. בפסק הדין נכתב כי הנתבעות התרשלו כשלא שיתפו את ההורים שיש חשד לתסמונת. 

תסמונת מרפן היא מחלה גנטית מולדת שבאה לידי ביטוי בפגמים בשלד (גפיים ארוכות, חזה קעור, עקמת), בעיות עיניים ובעיות לב.

בתביעה סיפרו בני הזוג כי יש להם שני ילדים ביולוגיים משותפים. ב-2005 הם ביקשו לאמץ ילד מתוך מטרות אלטרואיסטיות טהורות. בתחילת ההליך הם ציינו בפני השירות למען הילד כי אינם מעוניינים בילד עם בעיות רפואיות משמעותיות.

לאחר שנתיים של המתנה לילד מתאים הודיע להם השירות למען הילד על האפשרות לאמץ את הקטינה, ילידת 2003. 

בני הזוג נפגשו עם הילדה בספטמבר 2006. לפני הפגישה נציגי בית שבתי לוי (עובדת סוציאלית, רופא ואחות) מסרו להם כי לילדה יש בעיה בעדשות העיניים וייתכן שתצטרך ניתוח וכן בעיה בלב שמצריכה מעקב. עוד נמסר כי הילדה סובלת בעיקר מבעיה רגשית שמתבטאת בין היתר בקשיים שפתיים. לאחר הפגישה הראשונית נמסר להם כי היה בעבר חשש לתסמונת מרפן אך הוא נשלל. 

לאחר שהילדה הייתה בחזקתם כחצי שנה, במסגרת מעקב קרדיולוגי, הסתבר להם שהיא סובלת מהתסמונת.  

לטענת התובעים לו היו יודעים זאת מראש הם לא היו מסכימים לאימוץ.

הם ציינו כי מובן שלא יכלו להחזיר את הילדה לאחר הגילוי מכיוון שילד איננו חפץ והם כבר נקשרו אליה וקיבלו אותה כחלק מהמשפחה.

בית שבתי לוי טען כי הוא אינו מעורב כלל בהליך האימוץ שמנוהל באופן בלעדי על ידי השירות למען הילד, לרבות התאמת הילדים לאימוץ.

המדינה טענה כי המידע שהיה בידי השירות למען הילד הוא כי החשד לתסמונת נשלל. 

היא הוסיפה כי מטרת התובעים להשיג כסף עבור עצמם. 

קושי נפשי

השופטת חדוה וינבאום וולצקי מבית המשפט המחוזי בתל אביב כתבה שמהתיק הרפואי של הילדה עולה כי כבר בהיותה בת 11 חודשים עלה חשש שהיא סובלת מהתסמונת. 

למרות זאת, הרופא והאחות מטעם בית שבתי לוי, שהיו ערים לחשד, ביטלו אותו כאילו נשלל ובכך הציגו מצג שווא כלפי התובעים. 

עוד קבעה השופטת שמרכז החירום התרשל גם בכך שלבני הזוג לא נמסר מסמך רפואי מסודר בכתב שבו יוכלו לעיין בנחת כדי לכלכל את צעדיהם. 

באשר לאחריות השירות למען הילד קבעה השופטת כי מהעדויות עלה שבשירות היו מודעים לחשד עוד בטרם הועברה הילדה לבית שבתי לוי. למרות זאת, הם לא מצאו לנכון להעביר את המידע לעובדת הסוציאלית שהייתה בקשר עם התובעים.

השופטת קבעה כי בית שבתי לוי נושא ב-25% מהאחריות והמדינה ב-75%. 

היא ציינה שמחוות הדעת והמסמכים הרפואיים עולה שהתבטאות המחלה אצל הקטינה אינה קשה. 

לפיכך פסקה השופטת פיצוי של 250,000 שקל בגין נזק לא ממוני בשל הקושי הנפשי של התובעים להתמודד עם המציאות שנכפתה עליהם. 

הנתבעות חויבו בנוסף בשכ״ט עו״ד בשיעור 23.4%. 

• ב״כ התובעים: עו"ד אלישע אטיאס ואח'
• ב״כ בית שבתי לוי: עו"ד גב' פזית גלובינסקי ואח'
• ב״כ המדינה: פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.