החברה שרכשה את מניותה של בעלת הזכויות בקניון, טענה כי האחרונה הפעילה בשטחו גם פארק שעשועים כך שהיא לא נחשבת "איגוד מקרקעין" לפי חוק, ולא חל על העסקה מס רכישה. בית המשפט חלק עליה.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערר שהגישה חברת "מרכז מסחר (אזו-ריט)" בגין חיוב מס רכישה בסך למעלה מ-30 מיליון שקל, בעקבות רכישת זכויותיה של חברת "מ.ק.ח" (מרכז קניות חיפה). פסק הדין ניתן על ידי בית המשפט בשבתו כוועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין, בראשות השופט רון סוקול.
"מקח" היתה בעלת זכויות חכירה בקרקע במרכז חיפה, עליה הקימה את ה"גרנד קניון" – מרכז קניות בעל מספר קומות שמשתרע על כ-200,000 מ"ר.
במשך השנים העוררת רכשה זכויות ב"מקח" עד שב-2012 רכשה את מלוא החברה, באמצעות מימוש בטוחה על מניות של חברת "ברטורא מרכזי קניות", ורכישת מניות שהיו בחזקת חברה אחרת.
בעקבות הרכישה, מנהל מיסוי מקרקעין חיפה דרש ממנה לשלם מס רכישה בהיותה של מקח "איגוד מקרקעין", והוציא לה שומת רכישה בסכום של למעלה מ-30 מיליון שקל בהתאם לשווי מכירה שנקבע על סך כ-362 מיליון שקל.
על הערכת שווי המכירה לא הייתה מחלוקת. אלא שהעוררת לא הסכימה עם הגדרתה של "מקח" כ"איגוד מקרקעין" במובנו בחוק מיסוי מקרקעין, כאשר המשמעות היא שאם תוגדר ככזו יהיה עליה לשלם את מס הרכישה הגבוה, ואם לא - תהיה פטורה לחלוטין מתשלום לפי חוק זה.
בערר שהגישה על החלטת מנהל המיסוי היא טענה כי במועד העסקה, מקח הפעילה עסק בשם "לונה גרנד" – פארק שעשועים שהשתרע על כ-12.5% משטח המבנה – והפעלתו תרמה להגדלת מספר המבקרים במרכז הקניות ולהשאת רווחי חברת מקח.
בהקשר זה נטען בין היתר כי מתקני השעשועים שבפארק הם "מטלטלין", ודי בכך כדי להוכיח שבמועד העסקה מקח הייתה בעלת נכסים נוספים שאינם "מקרקעין".
הטענה היתה כי נכסי פארק השעשועים והפעילות העסקית שבוצעה בו מוציאים את מקח מההגדרה של "איגוד מקרקעין" בחוק מיסוי מקרקעין, ולכן עסקה במניותיה אינה מחויבת במס לפי החוק.
לא פעילות עיקרית
לאחר סקירה היסטורית של דיני המס הרלוונטיים, השופט סוקול שוכנע כי הפעילות שבוצעה על ידי מקח בשנת 2012 בפארק השעשועים, אינה משנה את סיווגה כאיגוד מקרקעין.
השופט קבע שהפארק מהווה חלק בלתי נפרד מהזכויות במקרקעין. הוא הבהיר כי בהיעדר ראיות שמוכיחות אחרת לא ניתן לקבל את הטענה שמתקני השעשועים אינם חלק מהמקרקעין, וזאת בדומה למערכות מיזוג אוויר, מדרגות נעות ומעלית, שמסווגים כך אף שניתן לפרקם ולהפרידם.
שאלה נוספת שנבחנה היתה האם הפעילות העסקית בפארק הייתה נפרדת ועצמאית, שאינה נובעת מהזכויות במקרקעין, והאם היתה משמעותית ולא טפלה למטרותיה של חברת מקח.
מהראיות עלה כי הפעלת פארק השעשועים על ידי מקח הייתה זמנית בעקבות עזיבה של מפעיל חיצוני, ועד שהחלה להסב את המקום לקולנוע. כמו כן הפארק נועד למשוך מבקרים למרכז הקניות.
על כן השופט קבע כי "מדובר בפעילות טפלה לפעילות העיקרית של חברת מקח שתכליתה הייתה לקדם את פעילות המרכז ולא כמקור עצמאי לייצור הכנסות".
בסיכומו של דבר נקבע בהסכמת יתר חברי הוועדה כי יש לדחות את הערר. העוררת חויבה בהוצאות ההליך בסך 75,000 שקל.
- ב"כ העוררת: עו"ד ז' שרון, עו"ד י' לשם
- ב"כ המשיב: ר' ליפשיץ מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
עו"ד איתי הכהן
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.