האישה רכשה דירה במסגרת פרויקט תמ"א 38 וקיבלה אותה רק אחרי הגשת התביעה. בפסק הדין נקבע שהחברה לא הייתה רשאית להתנות את המסירה בביצוע התשלום האחרון
השופט עידו כפכפי קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שרכשה דירה חדשה מחברת "פיש השקעות". בפסק הדין נקבע כי הרוכשת קיבלה את הדירה באיחור ניכר, תוך שנדחו טענות החברה כי היא אינה חייבת בפיצוי מאחר שלא קיבלה את מלוא התמורה. עוד נדחו טענות הנתבעת כי העיכוב נוסע מנסיבות שלא היו בשליטתה.
התובעת סיפרה שרכשה דירה חדשה שנבנתה במסגרת פרויקט תמ"א 38. ההסכם מול הנתבעת נחתם בספטמבר 2016 באמצעות אמה, המשמשת כמיופת כוח שלה נוכח מצבה הרפואי.
לדבריה, מועד המסירה החוזי נקבע לאפריל 2017 אך היא טרם קיבל את הנכס.
באוקטובר 2018 הודיעה החברה כי התובעת טרם שילמה את מלוא התמורה, והציעה לצרכי פשרה למסור את החזקה בדירה בתמורה לכ-226,000 שקל.
בינואר 2019 ניתנה החלטה בבקשת התובעת לסעד זמני שהורתה כי כנגד תשלום של 100,000 שקל לנתבעת והפקדת 47,000 שקל בקופת בית המשפט, תימסר החזקה בדירה לתובעת.
בפועל, הדירה נמסרה רק בפברואר 2019 והתובעת דרשה פיצוי על איחור במסירה.
הנתבעת הכחישה שהיא חייבת לפצות על האיחור. טענתה המרכזית הייתה שתנאי למסירת הדירה הוא תשלום יתרת התמורה. לדבריה, לפי ההסכם היה על התובעת לשלם את הסכום האחרון בסך 350,000 שקל עד למועד המסירה החוזי, אפריל 2017, אך הסכום שולם רק בפברואר 2019 בהתאם להחלטה בצו הזמני.
בנוסף טענה הנתבעת כי העיכובים נבעו מנסיבות שאינן בשליטתה, תוך הטלת האחריות לאיחור על מחדלי חברת החשמל ועיריית אשדוד, כמו גם על בקשת התובעת לשינויים.
ידעה שהיא מאחרת
השופט עידו כפכפי מבית משפט השלום באשקלון ציין כי מבחינת מכלול הוראות ההסכם ברור כי התשלום האחרון צריך להיות משולם במקביל למסירת החזקה וכתנאי למסירה.
הוא הוסיף כי בהסכם הנדון אין הוראה מפורשת לפיה על הרוכש לשלם את מלוא התמורה גם אם מועד המסירה נדחה. לא בכדי נקבע מועד התשלום האחרון למועד המסירה החוזי, ופרשנות ההסכם על רקע תכליתו המסחרית מובילה למסקנה כי לתובעת הייתה זכות לדחות את מועד התשלום האחרון עד למועד המסירה בפועל.
זאת ועוד, אין חולק כי במועד המסירה החוזי בניית הדירה לא הושלמה. רק באוקטובר 2018 מסרה הנתבעת הודעה כי התקבל טופס 4 וניתן לקבל את הדירה. כך שלא העדר התשלום מנע את מסירת הדירה והנתבעת לא הייתה רשאית לדחות את המסירה עד לביצוע התשלום.
בנסיבות אלה, הנתבעת מנועה מלטעון כי בגין אי תשלום יתרת התמורה היא פטורה מתשלום פיצוי על איחור במסירה.
עוד הגיע השופט למסקנה כי בפועל התובעת שילמה את מלוא התמורה כבר באוקטובר 2018 והיה על הנתבעת למסור את הדירה במועד זה.
ואולם, הנתבעת הציבה תנאי למסירה של תשלום בסך של כ-226,000 שקל מבלי שהייתה לה זכות להתנות המסירה בתשלום זה. התובעת נאלצה לנקוט בהליך משפטי שרק בעקבותיו קיבלה את הדירה.
השופט דחה את טענות הנתבעת בעניין פטור מאחריות עקב גורמים מסכלים וקבע כי היא איחרה במסירת הדירה ב-22 חודשים. בנוסף לפיצוי על האיחור חויבה הנתבעת בפיצוי על עגמת נפש וליקויי בנייה.
בסך הכל תפוצה התובעת בסך של כ-214,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 15,329 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד שאול צור
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דורון אלחריזי, עו"ד רווית בן-גיגי בריבי
עו"ד אפרת ויגלמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.