האישה סיפרה כי רק שנה אחרי תשלום התמורה הנכס נרשם על שמה בטאבו. השופטת דחתה אותה: "זה זמן סביר, במיוחד בתקופת הקורונה"
בית משפט השלום בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגישה רוכשת דירה בעיר נגד המוכרים. בין היתר נטען שעקב שיהוי בהעברת הבעלות בדירה על-שם הקונה, היא זכאית לפיצוי החוזי המוסכם בסך 175 אלף שקל. אלא שלדברי השופטת אורית ליפשיץ לא הוכח שהמוכרים שקטו על השמרים, ומכל מקום שנה לרישום בטאבו היא זמן הגיוני, בייחוד בתקופת סגרי הקורונה.
תחילת הפרשה באוקטובר 2020, תקופה בה השתוללה המגפה ברחבי העולם ובפרט בישראל. באותו חודש חתמו התובעת והנתבעים, אב ובנו, על הסכם למכירת הדירה נשוא התביעה, שברחוב הרצוג אשר בבירת הנגב. בהסכם התחייבו המוכרים, בין היתר, לפעול "בשקידה ובזריזות סבירה" להעברת מלוא הזכויות בדירה על-שם הרוכשת בלשכת רישום המקרקעין (הטאבו), וזאת בכפוף לתשלום מלוא התמורה על-ידה. בהסכם נקבע שאי-קיום ההתחייבות מהווה הפרה יסודית הגוררת תשלום פיצוי מוסכם לרוכשת בסך 175 אלף שקל.
ביוני 2021 שילמה הרוכשת למוכרים את מחירה המלא של הדירה וקיבלה מפתח לנכס. כעבור חצי שנה, משהדירה עדיין לא נרשמה על-שמה בטאבו, הגישה את התביעה לבית המשפט באמצעות עו"ד ארקדי פרגמנט. הרישום בפועל על שם הרוכשת בוצע ביולי 2022, כלומר בחלוף חצי שנה נוספת.
לטענת הרוכשת העיכוב ברישום הבעלות, כמו גם אי-רישום הערת אזהרה לטובתה, מהווים הפרות יסודיות המצדיקות לפסוק לטובתה את הפיצוי החוזי המוסכם.
מנגד טענו המוכרים, שיוצגו על ידי עו"ד זהבה סלומון, שמדובר בתביעת סרק שכן הם עמדו בכל הוראות החוזה. כך, הם מסרו לרוכשת את הדירה בזמן המוסכם עם קבלת מלוא התשלום לידם. לדבריהם הם גם פעלו ללא לאות לצורך העבר הבעלות אלא שמשבר הקורונה הביא לכך שהנושא הוסדר רק בחלוף כשנה. לטענתם, התובעת הביאה בחשבון במעמד ההסכם את העיכוב הצפוי ברישום עקב מגפת הקורונה, כך שלא מדובר בהפרה המזכה בפיצוי.
מהלך מורכב
השופטת ליפשיץ חידדה שלפי הסכם המכר, כל שהתחייבו המוכרים כלפי הרוכשת היה לפעול בשקידה לצורך רישום בעלותה על הדירה, אחרי שתסיים לשלם עליה. לדבריה הם אכן עשו זאת, ומכל מקום לא הוכח אחרת.
בראש ובראשונה התייחסה השופטת לתקופת הזמן שחלפה מאז תחילת מועד החיוב החוזי ועד להשלמתו. "העברת זכויות מורכבת בתוך שנה, ועוד בתקופה מורכבת כמו בתקופת הקורונה אינה מהווה תקופה חריגה", כתבה. לדבריה, סביר להניח שהרוכשת ידעה כי העברת הזכויות אינה מתבצעת אוטומטית לאחר העברת מלוא התמורה, והינה מהלך מורכב יותר". לא לחינם נקבע בהסכם כי המוכרים "יפעלו" להסדרת עניין זה, מבלי לקבוע דד-ליין לביצוע המשימה.
יתרה מכך, ציינה השופטת, הצדדים כללו בהסכם התייחסות ברחל בתך הקטנה לאפשרות של דחיית מועדים עקב משבר הקורונה. בנסיבות אלה, משלא הוכח שהמוכרים שקטו על השמרים בעניין רישום הבעלות, נדחתה דרישת הרוכשת לפיצוי בהקשר זה.
לסיום קבעה השופטת שגם אי-רישום הערת אזהרה על שם הרוכשת סמוך לקבלת החזקה בדירה אינו מהווה עילה לפיצוי. זאת, מאחר ולא נקבע בהסכם שמחדל זה מהווה הפרה יסודית.
לאור זאת השופטת הורתה על דחיית התביעה, תוך חיוב הרוכשת בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 15 אלף שקל לטובת המוכרים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.