האישה טופלה אצל הרופא בין השנים 2000-2009 ונותרה עם פגיעה עצבית חמורה. השופט אפרים צ'יזיק קבע שהרופא נקט בפרקטיקה רפואית אסורה במהלך התקנת גשר בפיה.
בתביעה שהוגשה לפני כ-6 שנים סיפרה התובעת, אישה בשנות ה-60 לחייה, כי בשנת 2000 פנתה לטיפול אצל הנתבע, רופא שיניים מטירת הכרמל. בחודשיים שלאחר מכן הוא עקר 10 משיניה.
בהמשך הנתבע השתיל שיניים תותבות בפיה והתקין עליהן גשר. מספר חודשים לאחר מכן היא החלה לסבול מכאבים עזים בלסת התחתונה.
בשלב זה החלה סאגת טיפולים ארוכה שנמשכה כ-8 שנים שבמהלכן היא עברה אצל הנתבע ניתוחים מורכבים לעקירת שיניים, הוצאה והחדרה של שתלים והרכבת תותבות – הכל בניסיון לפתור את בעיית הכאב הכרוני.
אך הכאבים לא חלפו ונוספו להם קשיים בלעיסה ובסגירת הפה. התובעת ציינה שב-2009 היא נבדקה במרפאת כאב בבית החולים רמב"ם שם נאמר לה שמדובר בכאב עצבי שנובע מניתוחים חוזרים בלסת התחתונה. מאז לדבריה לא חל שום שיפור והיא נזקקת להזרקות תכופות להקלת הכאב.
התובעת ציינה כי בשלב זה היא החלה לחוש חוסר אונים ותסכול, הרבתה להסתגר בביתה, פיתחה תחושת נחיתות עקב היעדר השיניים והחלה לסבול מעייפות יתר והתקפי חרדה.
בחוות הדעת הרפואית שצירפה התובעת נכתב כי ב-2003 הנתבע ביצע בלסת התחתונה שלה שיקום באמצעות גשר שכלל חיבור של שתלים ושיניים טבעיות ומדובר בפרוצדורה אסורה ולא מקובלת. כתוצאה מכך השיקום נכשל ונוצר הצורך בפרוצדורות כירורגיות חוזרות ונשנות שהוליכו לפגיעה העצבית החמורה.
התובעת הוסיפה שהנתבע התרשל כשלא ערך רשומות רפואיות מספקות ולא כלל בהן פרטים בסיסיים שהיו מאפשרים להבין מה ביצע בפיה.
הנתבע טען מצדו שהוא העניק לתובעת את הטיפול הנכון, הזהיר והמתאים ביותר. הוא הוסיף שמצבה של התובעת נובע מהזנחה או מטיפול שקיבלה מרופאים אחרים. המומחה מטעמו ציין שנראה שהכאבים שמהם סובלת התובעת הם פסיכוסומטיים וכי "חיבור שתלים ושיניים טבעיות הוא חלק מהפרקטיקה המקובלת".
לא הסביר את הסיכונים
"שוכנעתי כי במהלך הטיפול הרפואי שהעניק לה הנתבע אירעו לתובעת נזקים וחייה נפגעו", כתב השופט אפרים צ'יזיק מבית משפט השלום בחיפה, שקיבל את התביעה.
השופט העדיף את חוות הדעת מטעם התובעת שלפיה הספרות הרפואית אוסרת על הפרקטיקה בה נקט הנתבע, התקנת גשר הנשען על שיניים תותבות וטבעיות.
השופט הוסיף שהנתבע התרשל כלפי התובעת כשלא ניהל רשומות רפואיות תקינות ומספקות בניגוד לחוק זכויות החולה. לדבריו, הנתבע לא עמד בסטנדרט הראוי מאחר שלא פירט מהם הטיפולים שקיבלה ממנו התובעת, לא רשם התרחשויות שונות שקרו בזמן הטיפול ולא שמר מסמכים חשובים כמו תכנית הטיפול.
באשר לנזק, השופט קבע שהתובעת סובלת מנכות של 30% בשל פגיעה בעצב הלסת התחתונה. במישור הנפשי קבע השופט שהתובעת סובלת מהפרעה ניכרת בתפקוד ואולם על רקע סיפור חייה המורכב, יש לייחס רק חלק מהפגיעה (50%) לטיפול שהעניק לה הנתבע.
את עיקר הפיצוי פסק השופט עבור כאב וסבל (150,000 שקל). פיצוי נוסף נפסק עבור פגיעה באוטונומיה מאחר שהנתבע לא הסביר לתובעת את מלוא הסיכונים וכן עבור הפסדי שכר והוצאות רפואיות.
בניכוי תגמולי הביטוח הלאומי חויב הנתבע לפצות את התובעת ב-185,665 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד של 38,000 שקל והחזר חוות דעת רפואיות בסך 9,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד בולדו
- ב"כ הנתבע: עו"ד האזרחי
עו"ד צבי וויס
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.