בית המשפט דחה בקשתה של אם לשלושה ילדים שהתגרשה מבעלה ב-2017. השופט שוכנע שהיא מעדיפה את צרכיה על פני טובת ילדיה, ובפרט בתה הקטנה, ובאופן כללי הביע צער על כך שההורים מערבים את ילדיהם בסכסוכים שלהם.
סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, השופט נמרוד פלקס, דחה את תביעתה של אם נגד הגרוש שלה, במסגרתה ביקשה לאשר לה לעבור להתגורר בעיר אחרת.
השניים התגרשו ב-2017, ולהם שלושה ילדים: ילדה בת 17.5, ילד בן 15 וילדה בת 8. בהסכם גירושין האם קיבלה את המשמורת ולאב נקבעו הסדרי ראייה.
עם הזמן המצב נעשה קשה ועגום. השניים מערבים את ילדיהם בסכסוכים שבהם, עד כדי כך שהבת הגדולה מנותקת מאביה ומזדהה עם אמה, ואילו הבן גר עבר להתגורר אצל אביו, ויחסיו עם האם מעורערים.
יש לציין שבין השניים מתקיימים הליכים נוספים לאחר שהאב הגיש תביעה חדשה למשמורת והפחתת מזונות – תביעות שטעם הוכרעו.
בתביעתה, האם טענה כי לצרכי הילדים ולצרכיה, היא זקוקה לתמיכת בני משפחתה, המתגוררים באותה עיר, ולהם גם קשר חם ואוהב עם הילדים (מטעמי צנעת הפרט, שמות הערים חסויים). עוד היא טענה כי האב נישא בשנית ושקוע במשפחתו החדשה, כך שממילא נוכחותו בחיי בתו הקטנה אינה משמעותית.
בנוסף היא טענה כי מדובר בנסיעה של שעה וחצי, וכי היא תסיע את בתה אליו.
האם אף הפנתה לכך שבהסכם הגירושין סוכם כי היא תהיה רשאית להעתיק את מגוריה בהתאם לצרכים, וכי במקרה כזה ההורים יתאמו הסדרי ראיה בהתחשב במקום המגורים החדש.
מנגד, האב טען כי מעבר שכזה יפגע אנושות איכות בקשריו עם בתו הקטנה ואף בקשרי האם עם הבן המתגורר עמו. בנסיבות אלו, לשיטתו, יש להעדיף את זכותם שלך הילדים לקשר משמעותי עם שני הוריהם.
לא ממצליחה להפריד
באופן כללי, השופט פלקס הבהיר כי בבסיס ההכרעה עומדת טובת הילד, ויש לבצע איזון בין שלוש זכויות: זכות הילד לקיים קשר רציף ומשמעותי עם שני הוריו, זכות ההורה המשמורן לעצב את חייו כרצונו, וזכות ההורה הלא משמורן לקשר משמעותי עם ילדו. נדבר נוסף בבחינת טובת הילד, הסביר השופט, הוא השלכות מעבר המגורים על הקשר בין האחים.
לגופו של עניין, ובדומה למומחית מטעם בית המשפט שהמליצה שלא לאפשר את המעבר – השופט התרשם כי המוטיבציה העיקרית של האם היא להתרחק מהאב, וכי היא לא השכילה להפריד בין כעסיה כלפיו לבין מערכת היחסים שלו עם הבנות, ומערכת יחסיה עם בנה.
השופט סבר כי מעבר אכן יפגע משמעותית בקשריה של האם עם הבן, ויצמצם מאד את מקומו של האב בחייה של הבת הקטנה. בהקשר זה השופט פקפק, בלשון המעטה, ביכולתה של האם להסיע את בתה מרחקים כאלה לאורך זמן.
השופט הוסיף כי "מרחק גיאוגרפי מכביד על קיומו של קשר בדרך הרגיל, בבחינת 'רחוק מן העין רחוק מן הלב' והדברים יפים אף ביתר שאת מקום בו המרחק הגיאוגרפי מתווסף על מערכת יחסים משפחתית רעועה, קשיים בקשר שבין הילדים הגדולים לבין כל אחד מהוריהם, והעדר תקשורת ושיתוף פעולה בין ההורים".
בתוך כך השופט הבהיר כי הסכם הגירושין לא צפה את מערכת היחסים המשפחתית הסבוכה, והבהיר כי משמצא שטובת הילדים תומכת במגורי ההורים באותה עיר, יש להעדיף זאת על פני הסתמכות האם על הסכמות מהעבר.
האם חויבה לשלם לאב הוצאות בסך 7,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד כרמי רונן
- ב"כ הנתבע: עו"ד אושרי פרי
עו"ד חגית זיו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.