בית המשפט קבע שבית החולים התרשל כשהתעלם מליקויים במערכת הרישום הממוחשבת שלא אפשרו הדפסת המידע הרפואי. עוד נקבע כי הייתה רשלנות בהעברת החולה במיניבוס שמיועד גם להסעת עובדים.
מושתל ריאות שהגיע למחלקת שיקום ב״שיבא״ ב-2008 נפטר זמן קצר לאחר מכן. השופט אמיר דהאן לא מצא רשלנות בטיפול שקיבל אך קבע כי הייתה רשלנות מוסדית בניהול הרשומות הרפואיות. עוד נקבע כי בית החולים התרשל כשהחזיר את החולה הקשה ברכב שאינו ניידת טיפול נמרץ. קרוביו של האיש יפוצו ב-150,000 שקל.
ביולי 2008 עבר אדם בן 56 ניתוח מורכב להשתלת ריאות בבילינסון. הוא שוחרר למחלקת שיקום נשימתי בבית החולים ״שיבא״. כעבור יומיים מצבו הורע והוא הוחזר לבילינסון, שם נפטר לאחר זמן קצר.
בתביעה שהגישו אלמנתו וילדיו של האיש נגד המדינה, בעלת בית החולים ״שיבא״, הם טענו שהטיפול בו במחלקת השיקום היה רשלני וגרם למותו. בין היתר הם ציינו שהמנוח לא קיבל טיפול נגד דחיית השתל והצביעו על פגמים בהחלטה שלא להעביר אותו חזרה לבילינסון במהלך השבת למרות החמרת מצבו.
עוד לדבריהם, המנוח הוחזר לבילינסון במיניבוס שיועד להסעת עובדים והגיע במצב של כשל נשימתי.
התובעים הוסיפו כי התיעוד הרפואי במחלקה נוהל בצורה לקויה מיסודה ובלתי נגישה. לדבריהם, תיעוד לקוי זה פגע הן בטיפול עצמו והן ביכולתם להוכיח את טענות הרשלנות.
המדינה טענה מנגד כי מדובר היה בחולה קשה מאוד שהיו לו סיכויי החלמה נמוכים. לדבריה, אין קשר בין הטיפול שקיבל ב״שיבא״ לבין מותו.
המדינה אישרה כי המנוח הועבר באמבולנס המשמש גם להסעת עובדים אך לדבריה מדובר ברכב שעומד בכל תקן נדרש והיה מאויש ברופאה, אח, מכונת הנשמה ניידת וציוד החייאה.
לעניין הרשומות הסבירה המדינה כי במערכת הרישום הממוחשבת המותקנת בבית החולים הייתה תקלה טכנית בהוצאת פלט מודפס. לדבריה, לא מדובר בפגם מהותי שכן כל המידע נמסר למטופל ולמשפחתו בזמן אמת.
חלק מזכויות החולה
השופט אמיר דהאן מבית משפט השלום באשקלון קיבל את התביעה בחלקה. הוא קבע כי הטיפול בחולה עד לרגע בו הוחלט להחזירו לבילינסון לא היה רשלני. עם זאת הוא ציין כי נושא הרשומות הרפואיות הלקויות עבר כחוט השני בכל שלבי הטיפול המנוח. בהקשר זה הדגיש השופט כי ניהול רשומות תקינות וברורות הן חלק מזכויות החולה, לא רק ככלי ראייתי אלא כמכשיר יסודי בעצם הטיפול.
לדבריו, התובעים הוכיחו כי הרשומות הרפואיות שנמסרו להם היו רחוקות מדרישות יסודיות של תקינות ושקיפות וכי בשל הפגמים המידע המלא לא היה נגיש להם ולצוות במהלך האשפוז.
״על הנתבעת, כמוסד טיפולי, מוטלת החובה להפקה – הוצאה בעותק קשיח ואלקטרוני של רשומה רפואית ברורה על-מנת שכול מטפל ומטופל יוכלו להבין את אשר נעשה בעניינו לשם טיפול בבעיותיו הרפואיות״, כתב.
לדבריו, הוכח כי הכשל היה ברמה המוסדית והפגמים הקיצוניים היו ידועים וברורים לבית החולים.
רשלנות נוספת מצא השופט באופן העברת המנוח לבילינסון. הוא כתב כי ההעברה בוצעה ללא רשומה רפואית תקינה ומבלי שהמשפחה יודעה על כך שלא מדובר בניידת טיפול נמרץ.
השופט ציין שהיה מקום לשקול במקרה זה פיצויים עונשיים אך התובעים לא דרשו זאת. בסופו של דבר פסק השופט לטובת התובעים 100,000 שקל על הפגיעה באוטונומיה בגין הליקוי ברשומות ו-50,000 שקל נוספים על הרשלנות בהעברה והכאב והסבל שחווה המנוח בעקבותיה.
הנתבעת חויבה בהוצאות ושכ״ט בסך של 68,707 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד תמר גמליאל
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.