בית הדין לעבודה פסק לטובת העובדת כ-87,000 שקל. הוא קבע שמנהל הסניף פעל על מנת להביא לבידודה החברתי משאר העובדים באמצעות הפצת שמועות והתייחסות מבזה
בבית הדין לעבודה בתל אביב התקבלה לאחרונה חלקית תביעה שהגישה עובדת לשעבר ברשת הנעליים ״טוגו״. בפסק הדין נקבע כי החברה הפרה את חוק הזכות לעבודה בישיבה. עוד נקבע כי העובדת עברה התעמרות מצד מנהלה שיצר עבורה סביבה עוינת ומנוכרת וגרם לפגיעה בכבודה תוך השפלתה והפצת שמועות אודותיה. בעקבות ההתעמרות במשך חודשים ארוכים איש לא שוחח עמה בסניף שבו עבדה.
התובעת סיפרה שהועסקה בסניף הממוקם בקניון בבית שמש החל מספטמבר 2017 ועד ליוני 2019.
היא טענה כי נאסר על העובדים לשבת בזמן העבודה. לדבריה, לא היה כיסא לשבת עליו ואת המשמרת נאלצו העובדות להעביר בעמידה גם אם לא היו לקוחות בחנות.
עוד לדבריה, מנהל הסניף התנכל עליה והתנהגותו כללה התעמרות, צעקות ורדיפה אובססיבית של ממש לאורך תקופה ובמספר רב של פעמים. היא ציינה שהמנהל אמלל לה את החיים. כך, יום אחד ביקשה לעבוד במשמרת בוקר כששמעה את המנהל אומר לעובד אחר: ״חכה תראה איך אני דופק אותה עכשיו״. או אז פנה המנהל לתובעת ואמר לה שהיא צריכה להישאר עד סוף היום. באותו יום היא עבדה עד 20:00 וכשרצתה ללכת המנהל מנע ממנה והורה לה להישאר עד 22:00. לאחר שסירבה הוא אמר לה ״את חצופה...זה קודם כל עבודה ואם נשאר לך זמן תעשי מה שאת רוצה״.
היא הוסיפה שהמנהל הסית את העובדים נגדה עד שלבסוף סירבו לדבר איתה. הלכה למעשה, הוא הביא לבידודה החברתי וציין בפני העובדים כי היא "אינטרסנטית, אגואיסטית, 'נחשה' כדבריו ושקרנית, בן אדם שידרוס את כולם' כדי להגיע הכי למעלה".
החברה טענה מצידה כי היא מקנה לעובדיה את האפשרות לשבת ולנוח בזמן העבודה במקום שהוגדר לכך.
באשר להתעמרות היא ציינה כי מדובר ב״סיפורי בדים״ ואין ראייה ממשית לטענות התובעת. לטענתה, לא ברור כיצד היא עבדה חודשים ארוכים בעוד המנהל ממרר לה את החיים, מבלי לפנות לאף גורם בחברה.
סביבת עבודה עוינת
סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, השופטת רוית צדיק, כתבה בעניין הפרת הזכות לשבת כי התובעת גיבתה את טענותיה בתצהיר והעידה כי במשך שנתיים לא אפשרו לעובדי הסניף לשבת, לאכול או לשתות. עדותה נתמכה בעדות עובדת נוספת שסיפרה על הכללים הנוקשים שגרמו לה לחזור הביתה מותשת.
מנגד, הנתבעת לא ראתה לנכון להתייחס לטענות ורק ציינה באופן כללי שהיא מקיימת את הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה. השופטת קבעה שהנתבעת לא הוכיחה כי לא הפרה את החובה והנציג מטעמה אף לא טרח לבצע בדיקה בנושא. לאור זאת היא פסקה שדין התביעה ברכיב זה להתקבל.
השופטת קיבלה גם את טענת ההתעמרות וקבעה כי הוצגו בפני בית הדין התנהגויות חוזרות ונשנות שיצרו עבור התובעת סביבה עוינת וגרמו לפגיעה בכבודה תוך השפלתה וזלזול בה וביכולתה.
השופטת ציינה שמחומר הראיות עלה שהמנהל פעל על מנת להביא לפגיעה בשמה הטוב של התובעת ולבידודה החברתי משאר עובדי הסניף מה שהוביל לכך שבמשך כחצי שנה איש לא שוחח עמה.
״דומה כי מנהל הסניף בקש לשלוט על התובעת ומעשיה ולהטמיע בה פחד״, כתבה השופטת.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובעת ב-72,200 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד שמואל כהן
- ב״כ הנתבעת: עו"ד יפית אופק ואח'
עו״ד רענן קריב
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.