שופט: "מוכר דירת יד שנייה לא נדרש להוכיח שאין בה רטיבות"

רוכשת דירה תבעה את המוכרים בטענה שהסתירו ממנה רטיבות. השופט התרשם שהם לא ידעו עליה, ודחה טענה שהיה עליהם לשלול אותה באמצעות בעל מקצוע מטעמם

בית משפט השלום בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגישה רוכשת בית בעיר נגד מוכריו. במוקד התביעה: טענתה כי הוסתרו ממנה ליקויים רבים ורטיבות נרחבת. ואולם השופט מנחם שח"ק התרשם שהמוכרים לא ידעו על הליקויים במעמד חתימת ההסכם, כך שאין מקום לחייב אותם בפיצוי.

ארבע שנים לאחר שקנו את ביתם ברחוב הדסה בבאר שבע, החליטו הנתבעים למכור אותו לתובעת ובעלה. ביולי 2017 הם חתמו על הסכם המכר ושבעה חודשים לאחר מכן נמסר הבית לרוכשים, כאשר בפרוטוקול המסירה נרשם שהוא "נבדק על-ידי הקונים ונמצא במצב זהה למצב בו היה במועד חתימת ההסכם".

כשבוע לאחר המסירה הזמינו הרוכשים מהנדס על מנת לבדוק את מצב הבית. חוות דעתו הייתה שהנכס מלא בליקויים, ובראשם רטיבות בחלקים נרחבים בדירה. לימים נפטר הרוכש ממחלה סופנית. אלמנתו, שנותרה לבד במערכה, הגישה ביוני 2021 את התביעה לבית המשפט.

לטענתה, טרם חתימת ההסכם הסתירו ממנה המוכרים את מוקדי הרטיבות בבית באמצעות העמדת ארונות ותיקוני צבע שנועדו לטשטש את הנזק. הרוכשת סיפרה שהעירה בזמן אמת לנתבעים על הליקויים, אלא שאז היא החלה לקבל צעקות ולכן העדיפה לקנות את הבית במצבו הרעוע, תוך מיצוי זכויותיה במסגרת תביעה משפטית.

בקשת המוכרת הייתה לחייב את המוכרים בעלות תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעת מטעמה שהעריכה זאת ב-214,000 שקל. בנוסף היא דרשה 30,000 שקל כפיצוי על עוגמת נפש.

מנגד טענו המוכרים כי עובר לחתימת ההסכם הם גילו לרוכשת על מוקד רטיבות אחד. על יתר הליקויים, לדבריהם, הם כלל לא ידעו. המוכרים הוסיפו כי הגשת התביעה בחלוף יותר משלוש שנים ממועד מסירת הבית מהווה התנהלות בחוסר תום לב מצד הרוכשת, ומכל מקום עלות תיקון הפגמים עומדת בפועל על כ-10,000 שקל בלבד.

לא מיהרה לתבוע

השופט שח"ק קבע שהרוכשת לא עמדה בנטל המוגבר להוכיח תרמית מצד המוכרים בדמות הסתרת הרטיבות במודעות ובזדון. טענת התרמית קרסה לחלוטין כשהודתה על דוכן העדים שהיא לא באמת חושבת שהארונות הונחו על ידי המוכרים היכן שהונחו במטרה להסתיר את הרטיבות. גם את טענתה להסתרה מכוונת באמצעות תיקוני צבע התקשתה הרוכשת לאמת.

בהמשך קבע השופט שהרוכשת אף לא עמדה בדרישת המיידיות שבחוק המכר, לפיה רוכש זכאי לטעון לאי-התאמה בתנאי שהודיע עליה למוכר מיד לאחר שגילה אותה. השופט ציין שגם בהנחה שתתקבל טענת הרוכשת כי התעכבה עם התביעה בגלל פטירת בעלה או משבר הקורונה, הרי שבמשך שנה וחצי היא לא עשתה דבר.

לסיום עמד השופט על הקושי הטמון בטענת הרוכשת לפיה המוכרים ידעו על הרטיבות, בעוד שהיא עצמה הייתה צריכה להיעזר בבעל מקצוע כדי לגלות אותה. בנסיבות אלה, הדגיש השופט, לא רק שלא הוכח כי המוכרים ידעו על הרטיבות המוסתרת מבעוד מועד, אלא גם לא היה עליהם לדעת על קיומה שכן "אין חובה על מוכר דירה יד שנייה להזמין איש מקצוע שישלול קיומה של רטיבות במקום כלשהו בדירה טרם רכישתה".

לפיכך השופט הורה על דחיית התביעה ועל חיוב הרוכשת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כ-30,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד יואל שמרלר
• ב"כ הנתבעים: עו"ד שירן אפנג'ר
• ב"כ צד ג': עו"ד יעקב רביבו

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.