האחיות רבו על ירושת אמן המנוחה, שנפטרה כשהיא חולה באלצהיימר. הבעיה הייתה שהאם הותירה אחריה שתי צוואות, וכל אחת מהאחיות ביקשה לקיים את הצוואה שפועלת לטובתה.
אחיות שאמן חלתה באלצהיימר ונפטרה בנובמבר 2011 מצאו את עצמן רבות על רכושה בבית המשפט לענייני משפחה: האחת ביקשה לקיים צוואה שניסחה האם בשנת 2002, כשהייתה כבת 80, ואילו השנייה ביקשה לקיים צוואה שניסחה האם ב-2010, כשהייתה כבר בת 88 וכבר אובחנה כחולת אלצהיימר.
למידע בנושא ירושות וצוואות:
כנסו ל- פורום דיני משפחה
בבואו של השופט אלון גביזון מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע להכריע בין שתי הצוואות, עמדו בפניו החלטות קודמות של בית המשפט לענייני משפחה בעניין האם. אז התבררו לו שני דברים: ראשית, ש-4.5 חודשים לאחר ניסוח הצוואה האחרונה, הוכרזה האם כפסולת דין – כלומר, כמי שאינה מסוגלת לטפל בענייניה הכספיים או המשפטיים.
שנית, שמספר ימים לפני ההכרזה, האחות שביקשה לקיים את הצוואה האחרונה, החתימה את אמה על חוזה מתנה שבו העבירה לה את כל זכויותיה בדירה ללא תמורה.
בעקבות זאת, התנהל נגדה הליך משפטי, שבסופו כתב השופט ישעיהו טישלר, שדן בתיק כי ברור בעיניו "כשמש בצהרי יום שרב", שהבת ביצעה מחטף ברכוש אמה, וביטל את המתנה.
ואולם, השופט גביזון לא הסתפק בקביעותיו של השופט טישלר, שניתנו אחרי ניסוח הצוואה האחרונה, ומינה מומחה רפואי שיחווה דעתו אם במועד עריכת הצוואה, שנחתמה בפני נוטריונית, הייתה האם כשירה.
על סמך שלל מסמכים רפואיים, הגיע המומחה למסקנה כי האם לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה האחרונה, שכן באותה תקופה הייתה כבר במצב של שטיון ואלצהיימר בדרגה בינונית.
לא ידעה להבחין בטיב הצוואה
השופט קיבל את חוות דעתו של המומחה, והוסיף כי התנהלות האחות בפרשת הדירה והקביעות בעניינה מחזקות עוד יותר את המסקנה שהאם המנוחה לא ידעה להבחין בטיב הצוואה האחרונה.
יתרה מזו, פקידת הסעד לחסרי ישע, שהכירה את המנוחה שנים רבות, אישרה בעדותה שהיא סבלה מירידה מנטלית ממושכת, לא יכלה לקבל החלטות כלכליות באותו הזמן, ואף נוצלה בגסות על ידי חברותיה.
השופט הוסיף וקבע כי הבת, שמבקשת לקיים את הצוואה האחרונה, לא הביאה לעדות אף אחד מהרופאים שטיפלו באמה בסמוך למועד עריכת הצוואה – על מנת לשפוך אור נגדי על מצבה אז. הימנעות זו פועלת נגדה.
השופט הוסיף שגם עדותה של עורכת הדין שהחתימה את האם המנוחה על הצוואה האחרונה לא יכולה לעזור לבת המבקשת לקיימה. השופט ציין, שעורכת הדין לא הייתה מודעת למצבה האמיתי של המנוחה, והיא עצמה הודתה שאם המסמכים הרפואיים בעניין המנוחה היו עומדים בפניה, היא כלל לא הייתה מסכימה לערוך את הצוואה הזו.
השופט קבע שבמצב כזה, לפי הוראות חוק הירושה, הצוואה האחרונה בטלה. הוא הורה על קיום הצוואה המוקדמת מ-2002, וחייב את האחות שהפסידה לשלם לאחותה הוצאות משפט של 30 אלף שקל.
* עו"ד איריס שוורץ עוסקת בדיני משפחה ובירושות וצוואות.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.