בעל נכס יפוצה בגין הנזקים שנגרמו לו לאחר שנקבע כי תאגיד המים עיכב את חיבור הנכס לתשתית המים שלא לצורך.
בית משפט השלום בעכו פסק בחודש שעבר כי תאגיד המים האזורי של כפר יאסיף יפצה בעל נכס על הנזק שנגרם לו בשל איחור בחיבור הנכס לתשתיות המים והביוב. השופטת דנה עופר דחתה את טענות תאגיד המים וקבעה שהתנהלותו היא שהובילה לעיכוב בחיבור.
התובע רכש בניין בן שלוש קומות בכפר יאסיף בתחילת שנת 2014. לאחר שהבניין היה מוכן לאכלוס, הוא פנה לתאגיד המים על מנת שיחבר את הבניין לרשת המים והביוב המקומית אך נתקל בסירוב. לטענתו, התאגיד התנה את החיבור בכך שהמועצה המקומית תחתום על אישור שתעביר לתאגיד כספים שגבתה עבור מים וביוב בעבר (לפני שהוקם). המועצה סרבה לחתום על אישור שכזה וכך התובע מצא את עצמו בין שני גופים שלא הגיעו להסכמות ביניהם.
בפברואר 2015 ביקש בעל הנכס מבית המשפט שיורה לתאגיד לחבר את הבניין לתשתיות. כשמונה חודשים לאחר מכן, הצליחו הצדדים להגיע להסכמות והבניין חובר לתשתית המים מאחר שנמצא שהתובע היה זכאי לחיבור הבניין לתשתית המים, ללא תשלום נוסף וללא צורך באישור המועצה.
בעקבות זאת, בעל הנכס תיקן את התביעה וביקש פיצוי של 97,500 שקלים בגין הנזקים שנגרמו לו בשל התמהמהות התאגיד בחיבור הבניין לתשתיות. לטענתו, הוא הפסיד בעקבות התנהלות התאגיד דמי שכירות של כשנה ונגרמה לו עוגמת נפש.
התאגיד טען בתגובה שהוא מעולם לא התנה את החיבור בהסכמת המועצה המקומית להעברת הכספים. ראשית, לטענתו, מה שהתובע התבקש לעשות הוא להוכיח ששילם את כל חובות המים והביוב שרבצו על הנכס ולהראות שהוא בעליו. אלא שהוא לא המציא את המסמכים הדרושים והדבר היחיד שהראה להם הוא הסכם רכש – שאינו מעיד על בעלותו בבניין. על כן, לטענת התאגיד הבעלים עצמו אשם בעיכוב החיבור.
בנוסף, התאגיד הכחיש את הנזק הנטען והפנה לכך שהתובע לא המציא אפילו הסכם שכירות אחד להוכחת נזקו.
משפט שיכול היה להיחסך
השופטת עופר דחתה את טענת התאגיד לפיה לא ניתן היה לדעת שהתובע הוא בעל הבניין. לשיטתה, בעלותו בנכס עלתה בבירור מהסכם הרכישה. מלבד זאת, כבר באוקטובר 2015 התובע נרשם כבעליו בטאבו.
בהמשך, טענת התאגיד לפיה דחיית הבקשה לחיבור הייתה בשל תשלום חסר של האגרות נדחתה גם כן. בעניין זה, השופטת העדיפה את גרסת בעל הנכס לאחר שהציג את הטופס שהתאגיד מסר לו לצורך החתמת המועצה בו היא מאשרת שתעביר לתאגיד כספים.
השופטת עופר הגיעה למסקנה לפיה אם מההתחלה בקשת התובע לחיבור היתה נדחית בטענה שלא שולמו כל האגרות והמסים תוך הצגת התחשיב, הוא יכול היה להציג בפני התאגיד את התכניות המלאות ולא היה נאלץ לפנות לבית המשפט. על כן, השופטת קבעה שהתאגיד הוא שאחראי לעיכוב בחיבור הבניין לתשתיות ולא התובע.
באשר לגובה הפיצוי, השופטת קיבלה את התביעה באופן חלקי וקבעה שהתובע יפוצה רק בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, מאחר שהוא לא הוכיח את גובה דמי השכירות שלטענתו הפסיד.
לפיכך בעל הנכס יפוצה ב-15,000 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 9,000 שקלים.
- ב"כ התובע: עו"ד אמיר סויד
- ב"כ הנתבע: עו"ד סאמי ברקאת
עו"ד זהבה סלמון
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.