הכלה טענה שהבית נרשם על חמותה למראית עין ולמעשה שייך לבעלה. מעבר לזה, היא ובעלה השקיעו בו ואפילו שילמו חלק מהמשכנתה. אלא שהשופט קבע כי לא הוצגה בפניו כל ראיה משמעותית שתומכת בבעלות בנכס
בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד חמותה ובעלה, במסגרתה ביקשה להצהיר עליה כבעלת חצי מהזכויות בבית של חמותה בו התגוררו פחות מ-4 שנים. השופט בן שלו קבע כי האישה טענה שהבית למעשה שייך לבעלה ונרשם רק למראית עין על שם החמות אבל לא גיבתה זאת בראיות משכנעות. טענה נוספת שנדחתה הייתה למימון משכנתה ושיפוץ מכספים משותפים. בהקשר הזה קבע השופט שאת המשכנתה שילם הבעל עוד לפני הנישואים, ושיפוץ קטן לא מקנה זכויות קנייניות בנכס.
בני הזוג נישאו ב-2015 ועברו להתגורר ביחידה שבנו בבית של אם הבעל. קצת פחות מ-4 שנים לאחר מכן, פתחה האישה בהליכים נגד בעלה. אחת התביעות שהגישה הופנתה גם כלפי חמותה ובמסגרתה ביקשה להצהיר עליה כבעלת חצי מהזכויות בבית. תביעה זו הוגשה לאחר שהחמות הגישה נגדה תביעת פינוי.
האישה טענה כי הבית נרשם על שם חמותה רק למראית עין כשבפועל בעלה רכש אותו. עוד היא טענה כי היא ובעלה נשאו במחצית תשלומי המשכנתה עבור הבית ומימנו מכספים משותפים את בניית יחידת הדיור.
מנגד טענה החמות כי רכשה את הבית ב-2001 באמצעות הון עצמי ומשכנתה – והוא שייך לה בלבד. לדבריה, עד 2012 נשאה לבדה בתשלומי המשכנתה אבל לאחר שחוותה קשיים כלכליים ומצבה הרפואי הידרדר בנה עזר לה כתחליף לדמי שימוש על המגורים. לדבריה, היא הרשתה לבני הזוג להתגורר בביתה כדי לסייע להם אבל מעולם לא התכוונה להעניק להם זכויות בבית.
הבעל הוסיף כי ממילא לא הוכחה כל כוונה לשיתוף בנכס שכן בינו לבין אשתו לא היה שיתוף כלכלי ותקופת החיים המשותפים קצרה. בתוך כך הוא הדגיש כי המשכנתה והשיפוץ מומנו מכיסו.
נטל כבד
השופט בן שלו קבע כי האישה לא הציגה ראיות משכנעות להוכחת זכויות בבית. השופט אף הפנה לגרסתה בתביעת הפינוי שהגיש חמותה, שם בהתחלה טענה שניתנה לה בסך הכל רשות מגורים ורק בשלב מאוחר יותר עלתה לפתע הטענה לזכויות קנייניות. השינוי הקיצוני הזה לא הוסבר על-ידה.
באשר לטענה כי הבית שייך למעשה לבעלה השופט ציין כי "טוב היה לולא נטענה", שכן "מכלול שלם של ראיות... מלמד על זיקתה ההדוקה של א.מ. [החמות] לבית". "כפי שנפסק לא פעם, טענה בדבר רישום זכויות במקרקעין למראית עין בלבד מצריכה נטל שכנוע כבד במיוחד. משלא הוצגה ולו ראשית ראיה שיש בה כדי לבסס טענה זו, הרי שאין כ לעילה או הצדקה לקבלה", כתב.
בנוגע לתשלומי המשכנתה, ציין השופט כי התובעת עצמה אישרה שהיא ובעלה התנהלו בחשבונות נפרדים וכי לא שילמה דבר מכיסה. למעשה, בעלה לשלם לאמו שנים לפני שנישאו וודאי שלא עשה זאת במחשבה שביום מן הימים אשתו העתידית תייחס לעצמה זכויות מכוח התשלומים.
מעבר לזה, בתקופת החיים המשותפים הקצרה שולמו סך הכל 37,000 שקלים. חלקה של התובעת עומד על מחצית וודאי שסכום כזה לא מקנה לה זכויות בבית. קביעה דומה נפסקה גם לגבי השיפוץ שעלותו הסתכמה ב-40 אלף שקל סך הכל ונעשה ללא היתר.
לפיכך התביעה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות של 10,000 שקלים.
- ב"כ האישה: עו"ד לענייני משפחה מארי עשאהל
- ב"כ הבעל: עו"ד חגית שלי
- ב"כ החמות: עורך דין נסים יהושע אבוקסיס ועו"ד א. ויצמן
עו"ד יעל זקס מנשרי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.