תושב ר"ג ביקש להקים ממ"ד בחצר – ונדחה שלוש פעמים

אחרי ששתי ועדות תכנון דחו את בקשתו פנה הדייר לביהמ"ש, שמצדו אישר את עמדתן: "למרות הקושי במניעת מוגנות בימי חרבות ברזל – ההחלטה סבירה"

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דחה לאחרונה עתירה מנהלית שהגיש תושב רמת גן כנגד החלטה המונעת ממנו הקמת ממ"ד בחצרו. בקשתו הייתה להקים ממ"ד במקום מחסן הממוקם במרחק כמה מטרים מהקיר החיצוני של ביתו. "על אף הקושי שבדחיית בקשה מסוג זה בימי מלחמת חרבות ברזל", כתבה השופטת יעל בלכר, "אין לי אלא לדחות את העתירה".

העותר הוא בעליו של בית מגורים חד קומתי בן שלושה חדרים וגינה ברחוב קרייתי שברמת גן. נכון להיום אין בנכס ממ"ד או מקלט. לפני שנתיים, עוד בטרם פרוץ חרבות ברזל, הוא הגיש בקשה להיתר בנייה להקמת ממ"ד בחצר שלו, במרחק כתשעה מטרים מהקיר החיצוני האחורי של ביתו. על פי המבוקש, הממ"ד ייבנה במקום מחסן שכבר נמצא בגינה בהיתר, ושטחו יהיה גדול ממנו פי שלושה.

אלא שהוועדה המקומית לתכנון ובניה ברמת גן דחתה את בקשת העותר, מהטעם שלא מדובר במרחב מוגן דירתי תקני אלא בכזה וולונטרי שאינו מתאים למגורים. לעמדת הוועדה ביכולתה לאשר רק ממ"ד שמוקם כתוספת לבניין קיים. הדייר לא השלים עם ההחלטה ופנה לוועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז תל אביב, אלא שגם שם נדחה.

כמו קודמתה נימקה ועדת הערר שהבינוי המוצע אינו מרחב מוגן דירתי כמובנו בחוק, אשר דורש בין היתר גישה למבנה מתוך בית המגורים. הוועדה שוכנעה שבפועל קיימות חלופות תכנוניות אשר תאפשרנה הקמת ממ"ד כהגדרתו בחוק, כך שאין הצדקה לקבל את המבוקש.

"אין זו החלטה קלה לסרב למיגון כלשהו, יהא אשר יהא, בימים אלה בהם חשיבות הממ"ד ניכרת לעין כל. אולם בנסיבות העניין מדובר בבקשה להיתר אשר גלומה בה סטייה ניכרת מתוכנית ולא ניתן לאשרה", נכתב בהחלטת הוועדה.

החלטה מנומקת וסבירה

הדייר הלא ממוגן לא אמר נואש, ובאפריל האחרון הגיש את העתירה לבית המשפט. לטענתו החלטת ועדת הערר שגויה שכן הממ"ד המבוקש אושר כתקני על ידי פיקוד העורף, ולא מדובר בסטייה ניכרת. לשיטתו ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני ויש לבטלה.

לעומתו טענו ועדות התכנון שהמרחב המוגן המבוקש אינו ממ"ד בהתאם להוראות הדין, ומשכך אין עילה להתערבות בהחלטתן, שהינה החלטה מקצועית מובהקת.

ואכן, השופטת בלכר מצאה לנכון שלא להתערב בהחלטת ועדות התכנון. "לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והמסמכים שהונחו לפניי ושמעתי את הצדדים, ועל אף הקושי שבדחיית בקשה מסוג זה בימי מלחמת חרבות ברזל - אין לי אלא לדחות את העתירה", כתבה בפתח פסק דינה.

לדברי השופטת, העותר לא הצביע על פגם כלשהו שנפל בהחלטה, ולא עלה בידו לבסס עילה מהמשפט המנהלי, שיש בה כדי להצדיק את ביטולה. היא הדגישה שמדובר בהחלטה מנומקת שהתקבלה בהליך תקין תוך שמיעת טענות הדייר, ואין היא חורגת ממתחם הסבירות.

לגוף הבקשה חזרה השופטת על נימוק הדחייה שהעלו הוועדות, לפיו אין מדובר בממ"ד על-פי ההגדרה הרלוונטית בדין. מרחב מוגן דירתי, כך השופטת, הוא מרחב שבתחום הדירה ומחובר אליה, כאשר הכניסה אליו מתבצעת מתוכה. "אין זה מצב הדברים בבינוי המבוקש על ידי העותר", הדגישה.

לפיכך השופטת דחתה את העתירה תוך חיוב הדייר בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.

• ב"כ העותר: עו"ד מירה בורנשטיין
• ב"כ המשיבה 1: עו"ד אפרת דידי-קונפינו
• ב"כ המשיבה 2: עו"ד מיכל פליגלר (שטיין) מפמת"א (אזרחי)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.