בדעת רוב של שופטת אחת ושתי נציגות ציבור הוחלט להגמיש את תנאי המגורים המשותפים שקובע חוק הביטוח הלאומי. זאת, בין היתר בשל ההידרדרות במצבו הרפואי של המנוח שהצריכה עזרה שזוגתו בת ה-80 לא יכלה לתת.
בית הדין הארצי לעבודה הורה לאחרונה לביטוח הלאומי לשלם קצבת שאירים לאישה שבן זוגה נפטר לפני כ-5 שנים, ובך הכיר בה כמי שהייתה הידועה בציבור של המנוח אף שלא חיו יחד בשנותיו האחרונות. בדעת רוב של השופטת לאה גליקסמן ושתי נציגות ציבור נקבע כי יש להעניק פרשנות גמישה לתנאי החוק משום שהפרדת המגורים הייתה אילוץ אובייקטיבי שנבע ממצב הרפואי של המנוח ומגילה המתקדם של זוגתו.
פסק הדין, שניתן על דעתם החולקת של סגן הנשיאה השופט אילן איטח והשופטת חני אופק גנדלר, הפך את החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע מלפני כ-3 שנים.
המערערת והמנוח היו בזוגיות "פרק ב'" מ-1982 אך ב-2011, כשהיה כבן 84 והמערערת כבת 80, המנוח עזב את הבית בשל הידרדרות מחלת הפרקינסון ממנה סבל. תחילה הוא אושפז בבית החולים ולאחר מכן התגורר כשנה וחצי במוסד סיעודי. בהמשך, לאחר שזוגתו הסבירה שאינה מסוגלת לטפל בו או לחיות עם מטפל זר בבית ילדיו שכרו עבורו דירה ומטפלת שסעדה אותו עד פטירתו ב-2014.
עם פטירתו ביקשה זוגתו קצבת שאירים מהביטוח הלאומי ונדחתה לאחר שנאמר לה כי אינה עומדת בתנאי הזכאות משום שלא גרה עם המנוח ולא הייתה הידועה בציבור שלו טרם מותו.
תביעה שהגישה לבית הדין לעבודה נגד המוסד נדחתה גם כן, תוך שנמתחה ביקורת חריפה על כך שעזבה את המנוח בשעתו הקשה מטעמי נוחות אנוכיים.
אלא שערעור שהגישה לבית הדין הארצי התקבל לאחרונה בדעת רוב של השופטת גליקסמן ונציגות הציבור מיכל בירון בן גרא (מטעם העובדים) ויודפת הראל בוכריס (מעסיקים).
שיפוט ערכי לא ראוי
בפסק הדין החליטה השופטת בצעד חריג להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בבית הדין האזורי שלטעמה התעלם מראיות המעידות על המשך הקשר הרגשי בין המערערת לבין המנוח, ו"צבע" את קביעותיו בשיפוט ערכי ולא ראוי של התנהלותה.
השופטת ציינה כי הראיות והעדויות בתיק מוכיחות שהמערערת והמנוח לא חדלו להיות ידועים בציבור גם לאחר שעזב את הבית, וכי לא היה מקום לשפוט את המערערת על כך שלא יכלה לטפל בו לנוכח גילה ומצבה הבריאותי והנפשי.
על כן, השופטת קבעה כי את התנאי של המגורים המשותפים יש לבחון על רקע הנסיבות המיוחדות שהובילו להפרדת המגורים. "... אין מקום לראות בן זוג, אשר לא יכול היה ליטול על עצמו את המשימה לטפל בבן זוגו בבית גם בעזרת מטפל סיעודי, אך נותר בקשר עם בן הזוג ומבקר אותו באופן סדיר, כמי ש'נוטש' את בן זוגו בעת צרה", נכתב.
"בהתחשב בגילו ובמצבו הרפואי של המנוח, בגילה של המערערת ובמכלול הנסיבות (הצורך לעבור דירה, לשנות אורחות חיים, להתגורר עם מטפל זר) - העדר המגורים המשותפים נבע מאילוץ אובייקטיבי, ואין בו כשלעצמו כדי לשלול את מעמדה של המערערת כידועה בציבור של המנוח".
סגן הנשיא איטח והשופטת אופק גנדלר אמנם חלקו על השופטת גליקסמן אך דעתה התקבלה כאמור בדעת רוב, ומשכך הערעור התקבל. המערערת תזכה בקצבת שאירים בשל פטירת בן זוגה ובשכר טרחת עורך דין של 7,500 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד אלי חביב
- ב"כ ביטוח לאומי: עו"ד שירה צמיר
* עו"ד רונית כהן מייצגת בתיקי ביטוח לאומי
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.