נהג משאית שצבר חובות של מעל מיליון שקל טען כי אינו מצליח למצוא עבודה וכי הוא סובל מבעיות רפואיות ולא יכול לשלם יותר מ-500 שקל בחודש. השופטת לא השתכנעה
השופטת איילת הוך-טל קבעה לאחרונה תכנית שיקום כלכלי לחייב כבן 60 וחייבה אותו להוסיף לקופת הנשייה סך של 80,000 שקל. החייב טען כי אינו יכול לעבוד אך השופטת כתבה שהוא לא הציג ראיות לכך שניסה לחפש עבודה וכי הוא גם אינו ממצה את זכויותיו בביטוח לאומי על מנת לקבל קצבת נכות. תקופת התשלומים הקבועה בחוק (36 חודשים) הוארכה בשל התנהלות החייב ל-50 חודשים.
צו לפתיחת הליכים בעניינו של החייב ניתן בספטמבר 2020, והוטל עליו תשלום חודשי בסך 200 שקל. לא מדובר בהליך חדלות פירעון ראשון של החייב, והליך קודם בעניינו בוטל לאחר שלא עמד בתכנית הפירעון שנקבעה.
הוגשו נגדו 7 תביעות חוב והנאמן אישר סך כולל של 1,028,925 שקל.
בעלי התפקיד הגישו דיווחים בהם פירטו מחדלים שצבר החייב בניהול ההליך, לרבות אי הגשת דוחות, אי מיצוי כושר ההשתכרות ואי המצאת מסמכים.
בינואר השנה (2022) הוגשה הצעה עדכנית מטעם בעלי התפקיד שהציעו לקבוע לחייב תכנית שיקום במסגרתה הוא ישלם 2,500 שקל בחודש למשך 60 חודשים (סך הכל 150,000 שקל).
החייב טען כי לנוכח גילו (כבן 62) ומצבו הרפואי הוא אינו מסוגל לעמוד בתשלום חודשי הגבוה מסך של 500 שקל.
חובה לממש זכויות סוציאליות
השופטת איילת הוך-טל מבית משפט השלום בחיפה כתבה כי החייב הוא גרוש ואב לשלושה בגירים. הוא מתגורר בדירת חדר בהוסטל של משרד השיכון ונראה כי הוא אכן פועל להקטנת ההוצאות שלו במהלך ניהול ההליך.
בנוסף, החייב סובל ממחלות רקע שונות ואף הוכרה לו נכות רפואית בשיעור 28%. עם זאת לא הוצג במסגרת ההליך אישור על אבדן כושר עבודה. ״לא הוצג כל אישור מטעם הועדה הרפואית של שירות התעסוקה ולא נראה כי היחיד פנה למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת קצבת נכות, על אף טענותיו בדבר מצבו הרפואי״, כתבה השופטת.
היא הדגישה כי החובה לממש זכויות סוציאליות היא חלק מחובות החייב במסגרת ההליך מכוח חובתו למקסם הכנסותיו.
עוד ציינה השופטת כי החייב הועסק עד חודש מרץ 2020 כנהג משאית בחברת אירועים. הוא השתכר אז כ-8,500 שקל לחודש. ואולם, בחלק לא מבוטל מתקופת ניהול ההליך החייב לא עבד והיה זכאי לדמי אבטלה.
השופטת כתבה כי מעבר לטענות בעלמא בנוגע לקושי במציאת עבודה, החייב לא הראה כי ניסה באופן פעיל למצוא עבודה במקצועו, אף שזו חובתו בהליך.
השופטת קבעה כי בנסיבות אלה, בהן החייב אינו ממצה את כושר ההשתכרות שלו, ראוי להעמיד את התשלום החודשי על סך של 1,600 שקל לפי כושר השתכרות פוטנציאלי בסך כ-7,000 שקל.
בנוגע לזמן התכנית קבעה השופטת כי נוכח התנהלות החייב יש הצדקה להארכת תקופת התשלומים ל-50 חודשים.
בסיכומו של דבר החייב יוסיף לקופת הנשייה 80,000 שקל באמצעות תשלומים חודשיים של 1,600 שקל ל-50 חודשים.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד שרון אורן
עוסק/ת ב-
חדלות פירעון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.