ניצחון לדיירים: "קבוצת גוזלן" לא קיימת – אפשר להתקשר עם יזם אחר

יזמית תמ"א 38 נכנסה לחדלות פירעון. הדיירים הסכימו לביצוע הפרויקט על ידי "קבוצה" חדשה בבעלות אותו קבלן, אלא שבהמשך התברר שאין קבוצה והסכמת הדיירים לא כללה את הרוב הדרוש. נקבע שהחוזה בוטל כדין.

ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב דחה את תביעתה של "קבוצת גוזלן", במסגרתה ביקשה לממש פרויקט תמ"א 38 בחולון ולהצהיר שהדיירים לא זכאים להמשיך את הפרוייקט עם צד ג'. השופט נפתלי שילה קבע כי הדיירים ביטלו את ההסכם עמה כדין, ומתח ביקורת חריפה על הקבלן שעומד בראשות הקבוצה כביכול.

הפרשה החלה ב-2016, כאשר הצדדים חתמו על הסכם לביצוע פרויקט תמ"א 38 עם חברת "יובל בנייה ונכסים". באותה שנה החברה נכנסה להליכי חדלות פירעון, ומונה נאמן לנכסיה. פעילות החברה, שחתמה על עשרות חוזים לפרויקטים שונים, הוצעה למכירה באמצעות מכרז שפרסם הנאמן.

לרכישת הפרויקט הספציפי הוצעו מספר הצעות, בהן הצעה של קבוצת "גוזלן", בשליטתו של אותו קבלן שהיה בעל השליטה בחברת "יובל", ביחד עם שלושה שותפים נוספים. שני דיירים שהיוו את נציגות הדיירים, יחד עם עורך דין שייצג אותם באותה עת, אישרו את ההצעה.

לנוכח עמדת הדיירים, בית המשפט בהליכי חדלות הפירעון קיבל את ההצעה, אף שהבהיר כי התנהלות הקבוצה אינה מעוררת אמון, בין היתר לנוכח העובדה שהיא לא הציגה ערבויות מתאימות, ומנוהלת בידי מי שהיה בעל שליטה בחברה שקרסה.

כעבור מספר חודשים, הדיירים הודיעו שההסכמה לא היתה על דעתם. הם שלחו ל"קבוצה" הודעה על ביטול ההסכם, בה נכתב בין היתר שההסכם לא נחתם על ידי הרוב הדרוש (75% מהדיירים). בנוסף נטען כי הדיירים רשמו "המחאת זכות" לקבוצה של ארבעה אנשים, אלא שהתברר כי כיום רק אותו קבלן עומד לבדו מאחוריה.

בחלוף מספר חודשים נוספים ה"קבוצה" (המבקשת בהליך) הגישה את תביעתה הנוכחית, בה ביקשה להצהיר שיש לה זכות לממש את הפרויקט.

המבקשת טענה שכבר השקיעה כ-1.6 מיליון שקל בפרויקט, וכי חתימת נציג הדיירים מחייבת אותם.

עוד היא טענה כי הקבוצה בהחלט קיימת, כאשר שלושת חבריה הנוספים משמשים בה כיועצים של הקבלן ומקבלים אחוזים מרווחי הקבוצה.

מנגד, הדיירים טענו שהמבקשת מסתירה מבית המשפט שני מכתבי ביטול ששלחו אליה. לדבריהם "קבוצת גוזלן" פורקה ושלושת השותפים פרשו ממנה, וההצעה שהדיירים אישרו היתה קשורה לקבוצה.

בבעלות ילדיו וגרושתו

השופט שילה ציין שיש לראות בחומרה את העובדה שהמבקשת הסתירה את מכתבי הביטול. כמו כן, הוא שוכנע שהקבלן לא הוכיח ואף לא בדק כי 75% מהדיירים חתמו על ההסכם. מכאן שהתנאי לשכלול ההסכם והפיכתו למחייב פשוט לא התקיים.

"מצופה היה מהמבקשת, שאם היא אכן סברה שהיא עמדה בהסכם והחתימה 75% מהדיירים, שהיא היתה מציגה רשימה מסודרת וממוסמכת ולא בליל של חתימות שכלל לא ברור מה שמם המלא של הדיירים והאם הם בעלי הדירה", כתב.

בנוסף, השופט קבע כי אכן אין כיום "קבוצה גוזלן" כאישיות משפטית שכן התברר שהקבלן הפר את התחייבותו והקים חברה שבעלי המניות בה בשרשור הם רק ילדיו וגרושתו, בעוד ששלושת שותפיו נעלמו. הוא לא חשף הסכמים איתם ולא הוכיח שיש להם כל תפקיד בקבוצה.

לכן נקבע כי הקבלן למעשה הפר את ההסכם עם הדיירים, ואילו הם ביטלו אותו כדין. הקבלן חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.

בתוך כך השופט הבהיר כי אם ל"קבוצה" נגרמו לה נזקים כלשהם, היא יכולה להגיש תביעה בעניין.

• ב"כ המבקשת: עו"ד אביחי ורדי
• ב"כ המשיבים: עו"ד יעקב ארדיטי לנדמן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.