האם ניתקה כל קשר עם הילד בעקבות גירושיה מאביו. לפני הגירושים המשפחה חיה בחו״ל ולאחר הפרידה הבן ואביו חזרו לארץ. תביעת נזיקין שהגיש הצעיר, כיום בן 26, התקבלה
בבית המשפט למשפחה בפתח תקווה התקבלה תביעה שהגיש צעיר נגד אמו. האם ניתקה קשר עם בנה כשהיה בן 8 בלבד, שלחה אותו ואת אביו חזרה לארץ והקימה משפחה חדשה. ניסיונות הבן ליצור עמה קשר עלו בתוהו והוא סובל כיום מנכות נפשית קשה. השופטת כתבה כי מדובר במקרה קיצוני בחומרתו והאם הנתבעת התנערה באופן מלא ובוטה מכל התחייבויותיה כהורה.
התובע סיפר שהוריו נישאו בארץ וכשהיה בן 3 עברו לגור בחו״ל. המשפחה חיה ברווחה שכן אמו אמידה והם גרו בחווה עם בריכה ואגם.
כשהיה בן 8 הוריו התגרשו ואז האם גירשה אותו ואת אביו מהבית. האב נאלץ לעזוב בחוסר כל ולחזור עמו לארץ. למרות שאביו הוכרז כמשמורן שכן אמו ויתרה עליו, הוא גדל בפועל אצל סבתו מצד אביו מאחר שהאב סבל מדיכאון בעקבות הפרידה.
התובע ציין כי כשהגיע לארץ לא דיבר את השפה ולא היה רגיל למנטליות כאן. הוא לא הצליח להסתגל והתנהלותו הייתה רצופה אלימות ואימפולסיביות. הוא לא השתלב באף מסגרת חינוכית, גם לא בחינוך מיוחד. כיום הוא סובל מחרדות ואינו מצליח להתמיד במסגרת עבודה.
הוא הוסיף כי הוא מתמודד עם אשפוזים וטיפולים פסיכיאטריים והוכר כבעל נכות רפואית של 40% ו-100% אובדן כושר השתכרות.
התובע ציין כי גם במהלך הנישואין נהגה אמו כלפיו בריחוק אך מאז הגירושין לא דאגה לו כלל, לא כלכלית, ולא נפשית.
לדבריו, עשה מאמצים רבים לקשר עם אמו אך ללא כל הצלחה. הוא הוסיף ותיאר כי גורל אחיו למחצה (שנולדו לאמו לאחר שנישאה מחדש) לא היה שפיר יותר. אחותו למחצה נזרקה לרחוב כשהייתה בהיריון בגיל 18 ואח למחצה נוסף נשלח לפנימייה בגיל 11-12.
הצעיר עתר לחייב את אמו לפצות אותו על נטישתו, הזנחתו והפקרתו.
האם לא התייצבה לדיונים.
סבתו של הצעיר העידה כי עד לגירושים נהגה לבקר את בנה ואשתו במקום מושבם בחו״ל ותיארה את התובע כילד שמח וחברותי. בנוסף היא תיארה את קשיי הגעתו של התובע לארץ בשל פתאומיות הפרידה ופערי התרבות והשפה.
לדבריה, לאחר שהגיע לארץ ובגלל שבנה נכנס לדיכאון היא גידלה את התובע והשתדלה להעניק לו הרבה אהבה אך מצבו לא השתפר מאחר ואיננה אמו. היא ציינה בעדותה כי כמיהתו של התובע לאמו לא פסקה וגם כיום הוא שאל אותה ״יכול להיות שאמא תבוא? יכול להיות שאמא תבוא למשפט?".
ללא חמלה
השופטת הבכירה רבקה מקייס כתבה כי הצטיירה בפניה תמונה קשה של אם שזנחה את בנה הצעיר ושלחה אותו לעולם שאינו מכיר ללא כל חמלה או התחשבות בקושי הנובע ממעבר מגורים שניתן להגדיר כירידה ״מאיגרא רמא לבירא עמיקתא״.
״שוכנעתי כי הנתבעת התעלמה מבנה התובע במהלך ילדותו, דחתה כל ניסיון ליצירת קשר בין התובע לבינה וזאת במשך כל השנים ועד היום״, כתבה השופטת והוסיפה כי התעלמותה מההליך מחזקת את הטענה כי היא אינה מעוניינת בקשר עם בנה.
השופטת קבעה שמחדליה של האם כלפי בנה עולים כדי התנהגות בלתי סבירה ומדובר במקרה ״המקומם את הנפש״.
בסיכומו של דבר ולנוכח תחשיב הנזק שהגיש התובע חויבה האם לפצות אותו ב-1,353,785 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 135,378 שקל והוצאות בסך 10,331 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד איילת מרגלית, עו"ד ליאור כספי
- התבעת לא הייתה מיוצגת
עו״ד ליאת אברהם רשתי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.