מעצב אופנה שכר נכס ביפו אך לא חתם על הסכם מסודר בגלל ספירת העומר. חודשיים לאחר מכן הוא פינה את המקום וטען כי לא נכרת בין הצדים חוזה מחייב. השופטת דחתה את טענותיו וחייבה אותו לפצות.
השופטת רחל עקרובי קיבלה לאחרונה תביעה של בעל נכס מסחרי ביפו נגד מעצב אופנה ששכר ממנו את המקום לפני כ-5 שנים. היא קבעה כי אף שבין השניים לא נחתם הסכם שכירות, הדבר נבע מאמונתו של השוכר ויש להכיר בהסכם בעל פה שנכרת ביניהם. השוכר, שהעיד כי מצא פגמים רבים במקום לאחר שנכנס אליו, יפצה על הפרת ההסכם.
בתביעה על סך של כ-165,000 שקל שהגיש בעל הנכס נגד המעצב הוא סיפר כי במרץ 2013 נערכה פגישה בנוכחות עורך דינו והנתבע בה אמר האחרון כי הוא רוצה לשכור את המקום לטובת סטודיו לאופנה. הצדדים סיכמו את כל הפרטים אך חוזה של ממש לא נחתם בסופו של דבר בשל טענת הנתבע כי אינו יכול לחתום עד שתחלוף תקופת ספירת העומר. לפיכך, סיכמו הצדדים שייחתם ביניהם זיכרון דברים קצר שמכיל את הפרטים המהותיים, והחוזה המפורט ייחתם בהמשך.
לדבריו, הנתבע שילם 18,000 שקל עבור שני חודשי השכירות הראשונים ובאפריל של אותה שנה העביר את פעילות עסקו לנכס.
ואולם, חודשיים לאחר מכן ביקש עורך דינו להיפגש עם הנתבע כדי לחתום על ההסכם אך האחרון התחמק ממנו בתירוצים שונים. לבסוף הוא הודיע כי ״הוא מתקפל מיפו״ ואינו מעוניין להישאר. כבר למחרת הוא פינה את כל חפציו.
לטענת התובע, הפרת ההסכם גרמה לו לנזקים קשים ובין היתר הוא נאלץ לשאת בתשלומים השוטפים של ארנונה וחשמל, ליטול הלוואות, לחפש שוכר חלופי ועוד.
הנתבע מצדו טען כי הצדדים לא הגיעו להסכמות ולא חתמו על שום מסמך. לדבריו, הכוונה הייתה לאפשר לו ״להתנסות במקום ובנכס״ בגלל חששותיו מהמיקום ומפגמים שונים. לטענתו, מדובר היה במעין ״אופציה״ וסוכם שהוא ייכנס לנכס ואם לאחר חודשיים יהיה מעוניין בשכירות ייחתם ההסכם. אם יחליט שאינו מעוניין, הסכום ששילם, 18,000 שקל ייחשב כפיצוי מוסכם.
הוא סיפר שהחליט לא לממש את האופציה לאחר שנוכח כי כל הוויטרינות של החנות כוסו בפיגומים, כי הטיפוסים הכי מפוקפקים בתל אביב ישבו מאחורי העסק וכי אפילו את הרכב לא נתנו לו להחנות שם.
העביר ציוד
אך השופטת הבכירה רחל ערקובי מבית משפט השלום בתל אביב קיבלה את גרסת התובע. היא קבעה שנכרת בין הצדדים הסכם שכירות מחייב בעל פה בהתאם לזיכרון הדברים שנחתם ביניהם והופר על ידי הנתבע. לדבריה, גרסת התובע עולה בקנה אחד עם התנהגות הצדדים בפועל ועם ההיגיון הכלכלי והעסקי.
היא הוסיפה כי גרסת הנתבע הייתה מלווה בסתירות רבות וטענת האופציה שהעלה שלפיה התאפשר לו להיכנס לנכס בלי הסכם, ערבויות, בטחונות או מועדי תשלום מופרכת. לדבריה, פעולותיו ובין היתר העובדה שהעביר למקום ציוד רב מעידות כי הוא התכוון לשכור את הנכס לתקופה ארוכה.
השופטת סיכמה כי ניכר שהנתבע התחרט לאחר שעמד על טיבו של הנכס וחייבה אותו לפצות את התובע ב-45,720 שקל, בעיקר על אובדן דמי השכירות עד למציאת שוכר חלופי. בנוסף הוא חויב בשכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד עידן מרום
- ב"כ הנתבע: עו"ד צ'רלי בוזגלו
עו"ד ליאור ברקנפלד
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.