חדשני: אישה תקבל זכויות בנכסים שהבעל קיבל במתנה

לאחר 58 שנות נישואים קבע בית המשפט למשפחה כי האישה אינה זכאית לחצי מהרכוש. שופטי המחוזי הפכו את התוצאה וקבעו שאין לכבול משפחות לחלוקה כלכלית מיושנת והגיעה העת להחיל את חזקת השיתוף גם על נכסים חיצוניים 

בבית המשפט המחוזי התקבל לאחרונה ברוב דעות ערעור שהגישה אישה על פסק דין שקבע שהיא אינה זכאית לחצי מהרכוש שהותיר בעלה המנוח. פרט לדירת המגורים המשותפת יתר נכסי הנדל״ן היו רשומים על שם הבעל בלבד והוא קיבל אותם בעסקת קומבינציה על קרקע שהעביר לו אביו במתנה. בית המשפט פסק שחלה עליהם חזקת השיתוף לנוכח שנות הנישואים הארוכות והעובדה שהבעל לא אמר במפורש שלאישה אין חלק בנכסים.

האישה נישאה לבעל כשהייתה כבת 18 ב-1960. הם חיו יחד עד למותו ב-2018 והביאו לעולם חמש בנות. 

במהלך חיי הנישואים הבעל קיבל ורשם על שמו ארבע דירות, פרי עסקת קומבינציה שנערכה על קרקע שהעביר אליו אביו במתנה. היה בבעלותו נכס נוסף שירש מאביו וכן כספים רבים בחשבונות הבנק, ביניהם תמורה שקיבל ממכירת קרקע נוספת שקיבל מהאב. 

ב-2017 ערך הבעל צוואה בה הוריש לאשתו את דירת המגורים ו-180,000 שקל. את יתר הרכוש שכלל את נכסי הנדל״ן, חשבונות הבנק ותכולת כספת בבורסת היהלומים הוא ציווה לשלוש מבנותיו. שתי הבנות האחרות קיבלו רק 100,000 שקל ו-190,000 שקל. 

בפברואר 2018 הגישה האישה התביעה וביקשה להצהיר שמכוח חזקת השיתוף היא הבעלים של חצי מהזכויות, למעט הנכס שקיבל בירושה. 

שלוש מהבנות התנגדו לתביעה וטענו כי אמן ידעה היטב שכל נכסי הנדל״ן שהיו על שם המנוח מקורם במתנות וירושות ומדובר בנכסים חיצוניים שחזקת השיתוף לא חלה עליהם. 

בית המשפט למשפחה קבע שמכיוון שמקורם של הנכסים במתנה שהעניק הסבא, לא חלה עליהם חזקת השיתוף.

בערעור טענה האישה כי בינה לבין בעלה היה שיתוף כלכלי מלא והיא הסתמכה על כך שמדובר גם ברכוש שלה. לדבריה, פסיקת בית המשפט משמעותה ריקון מתוכן של חזקת השיתוף שכן כל הנכסים במקרה זה הם חיצוניים. 

התעלם מאזהרה

השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב ציין כי לעמדתו כאשר מדובר בנישואים ראשונים שהתקיימו עשרות שנים ללא "מהמורות" מיוחדות ובמצב בו שני בני הזוג תרמו לתא המשפחתי, מי באמצעות עבודה מחוץ לבית ומי בעבודה במשק הבית ובטיפול בילדים, יש להחיל את חזקת השיתוף אף על נכסים חיצוניים.

זאת, אלא אם כן גילה דעתו בן הזוג שהרכוש רשום על שמו לבן זוגו באופן ברור, שאין לו כל כוונה לשתפו בנכסים אלו והוא אינו יכול להסתמך עליהם לעת פרידה או פטירה. 

השופט ציין כי מעיון בעדותו של עורך דינו של הבעל עלה שהוא הזהיר אותו שהאישה עלולה לדרוש מחצית מרכושו. למרות זאת, המנוח התעלם מהאזהרה ולא ביקש לעשות דבר כדי למנוע מהאישה להעלות טענת שיתוף כגון חתימה על הסכם ממון. 

השופט הדגיש כי המערערת לא הייתה צריכה להוכיח שהמנוח התכוון לשתפה בנכסיו החיצוניים ואין מחלוקת שהוא הקפיד לשמור אותם בנפרד. ואולם, מספיק שהמערערת הוכיחה שהיא הסתמכה על נכסים אלו ולא הובהר לה מעולם על ידי בעלה שאין לה בהם כל זכות בכדי להחיל גם עליהם את חזקת השיתוף.

השופטת נועה גרוסמן הצטרפה לפסק הדין. השופטת עינת רביד סברה בדעת מיעוט שיש לדחות את הערעור מכיוון שהנכסים הוחזקו בנפרד על ידי הבעל ולא הוטמעו בנכסים המשותפים.

• המשיבות חויבו בהוצאות של 20,000 שקל. 

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.