ס. נ' ס.

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת (כב' הש' א. נוס) מיום 3.8.23 במסגרתו נקבעו זמני השהות של הצדדים עם ילדיהם הקטינים כן נקבע שיעור חיובו של המערער במזונות. הערעור נסוב אך ורק על שיעור חיובו של המערער במזונות הקטינים.  הנדרש לנדון  

• הצדדים נישאו ביום 17.2.14 ולהם ארבעה ילדים קטינים – מ.מ. יליד 23.2.15, י. ילידת 7.11.16, ש. ילידת 9.8.18 וד. ל. ילידת 27.4.20.

  במועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא היו ש. וד.ל. מקטיני קטינות, היינו מתחת לגיל 6.

   

• בשל קרע שהתגלע בין הצדדים עזב המערער את בית הצדדים ביום 9.1.22 ועבר להתגורר בבית אמו.

   

• המשיבה הגישה כנגד המערער תביעה לקביעת אחריות הורית וזמני שהות ביחס לקטינים (תלה"מ 17892-02-23) וכן תביעה לחיובו במזונות הקטינים (תלה"מ 12774-02-23).

   

• בבעלות הצדדים דירת מגורים משותפת בגינה משולמת משכנתא בסך של 5,500 ₪ בחודש. הדירה מושכרת לצד ג' תמורת דמי שכירות בשיעור של 8,500 ₪, דמי השכירות בניכוי החזרי המשכנתא, מחולקים בין הצדדים.

   

  המשיבה מתגוררת עם הקטינים בדירה שכורה בדמי שכירות בשיעור של 5,470 ₪ לחודש.

   

• ביום 2.3.23 ניתנה החלטה בבקשה למזונות זמניים במסגרתה חויב המערער אך ורק במזונות בנותיו מקטני קטינות בשיעור של 1,200 ₪ לכל אחת מהן (ובסה"כ 2,400 ₪), מהנימוקים הבאים –

   

  "עיון בתיק מעלה כי שכרה הממוצע של המבקשת הוא כ-9,300 ₪ בחודש, בעוד המשיב לא צירף אסמכתאות באשר לשכרו. לאור גילאי הקטינים והנתונים שפורטו לעיל בדבר הכנסות המבקשת, בהעדר אסמכתאות מטעם המשיב, ועל בסיס ההנחה כי מתקיימים סדרי שהות שוויוניים בין הצדדים, הריני מורה כי המשיב יישא במזונות הקטינות ש. וד. ל. בסך של 1,200 ₪ בחודש לכל אחת מהן, וכן יישא במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות ובמחצית הוצאות החינוך של כל הקטינים"

   

   

• ביום 20.3.23 מונתה אפוט' לדין לקטינים, אשר מסרה עמדתה לבית המשפט ביום 16.4.23. מהעמדה עולה כי הקטינים אוהבים וקשורים לשני הוריהם וכי הם מקיימים את הסדרי השהות עליהם הוסכם בין הצדדים. עוד מסרה, כי בהתאם להמלצת גורמי החינוך, מומלץ על ביצוע אבחון קשר וריכוז לבן מ. וטיפול רגשי לבת י..

   

• במהלך הדיון בתובענות הוסכם על הצדדים כי הן תוכרענה על בסיס התיעוד המצוי ואשר צורף על ידם ללא צורך בקיום הליך הוכחות.

   

  פסק דינו של בית משפט קמא

   

• בכל הקשור לאחריות ההורית ולזמני השהות של הקטינים עם הצדדים קבע בית המשפט אחר שעיין בעמדת האפוטרופוס לדין. הקטינים ישהו עם המשיבה בימים א, ג, ו- ד' מסיום מסגרות החינוך ועד למחרת בבוקר, ועם המשיב בימים ב' ו-ה', מסיום מסגרות החינוך ועד למחרת בבוקר. אחת לשבועיים ישהו הקטינים במחיצת כל הורה מיום ו' בסיום המסגרת החינוכית ועד ליום א' בבוקר. כך נקבע כי בשבוע בו שוהים הקטינים עם האב בסוף השבוע, יתקיימו זמני השהות ביום ד' חלף יום ה' וכי בהעדר מסגרת חינוך, ישהו הקטינים עם ההורה אצלו לנו עד לשעה 8:00, אז יאסוף אותם ההורה האחר.

  מילים אחרות, נקבע כי הקטינים ישהו עם המערער משך 6 ימים מתוך 14 ימים.

   

  כאמור, לעניין זה לא הוגש ערעור על ידי מי מהצדדים.

   

• בכל הקשור לתביעת המזונות קבע בית משפט קמא את הקביעות הבאות -

  צרכי כל קטין הועמדו, על בסיס הפסיקה הקיימת, בשיעור של 2,250 ₪ (רמ"ש (מחוזי מרכז) 59188-10-18 נ. נ' נ. (2018)).

   

  שכרה הממוצע של המשיבה כמורה, בהתייחס לתלושי השכירות שהוצגו על ידה, עומד על 10,766 ₪. בצירוף 1,500 ₪ (הנותרים בידיה מחלקה מדמי השכירות של דירת הצדדים ולאחר הפחתת סך של 5,470 ₪ בגין דמי השכירות המשולמים על ידה), הרי ששכרה הפנוי עומד על כ – 6,800 ₪ לחודש (הסכומים הנזכרים בפסק דינו של בית משפט קמא מעוגלים לצרכי הנוחות).

   

  אשר למערער, נקבע כי על אף שאינו עובד, לכאורה, בשלב זה, הרי שבעבר לאורך תקופת הנישואין הוא השתכר מתוך העמותה שהקים סך של כ- 4,800 ₪ בחודש. הוא בעל תואר במנהל עסקים וכלכלה וכן הסמכה לרבנות. וכן נמצא כי הוא מתגורר בבית אמו וצירף חוזה השכירות עמה לתקופה של חצי שנה לפיו הוא חב בדמי שכירות של 3,000 ₪ לחודש. המערער לא העלה כל טענה כי הוא מנוע מלעבוד, לפיכך העמיד בית המשפט את פוטנציאל השתכרותו בשיעור של השכר הממוצע במשק והעריך את הכנסתו הפנויה בשיעור של 10,900 ₪ בחודש (9,400 ₪ שכר ממוצע נטו, בצירוף 1,500 ₪, חלקו בדמי השכירות מדירת הצדדים לאחר ניכוי חלקו בהחזרי המשכנתא).

   

  מתוך שכך העמיד בית המשפט את יחס ההכנסות בין הצדדים בשיעור של 62% (המערער) – 38% (המשיבה).

   

• בהתייחס לקביעותיו הנזכרות העמיד בית משפט קמא את שיעור חיובו של המערער במזונות ילדיו הקטינים באופן הבא -

   

  • המערער יישא במזונות הקטינים מ. מ. ו-י. (הקטינים מעל לגיל 6) בסך של 450 ₪ בחודש לכל אחד מהם. עבור קטיני הקטינות ש. וד. ל. ישלם המערער סך של 1,200 ₪ בחודש לכל אחת מהן עד הגיען לגיל 6. החל מן המועד בו ימלאו לכל קטינה 6, ישלם עבור כל אחת סך של 450 ₪ בחודש. החיוב יחל מיום 1.8.23 כאשר המערער יישא בהפרשי מזונות העבר ב- 12 תשלומים חודשיים שווים.

     

  • בכל הקשור לחיוב המדור, הרי שחלקם של הקטינים בדמי המדור יועמד על 2,500 ₪, כאשר בהתייחס ליחס ההכנסות וזמני השהות, המערער יישא במדורם של הקטינים מ.מ ו-י. בשיעור של 150 ₪ כל אחד, ובגין הקטינות ש. וד. ל. בשיעור של 500 ₪ כל אחת עד להגיען לגיל 6 שאז חיובו יעמוד על 150 ₪ לכל אחת מהן בגין המדור.

     

  • ואם כן, בגין כל קטין מתחת לגיל 6 יישא המערער בסך של 1,700 ₪ בגין מזונות ומדור (1,200 ₪ + 500 ₪) ובגין כל קטין מעל לגיל 6 יישא המערער בסך של 600 ₪ בגין מזונות ומדור (450 ₪ + 150 ₪)

     

  • עוד נקבע, כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך והרפואה של הקטינים וכן יחלקו בתגמולי המל"ל המשולמים עבור הקטינים.

     

  • חיוב המזונות הוא ממועד מתן פסק הדין ומזונות העבר יהיו בהתאם להחלטה למזונות זמניים (סע' 33 ט לפסק דינו של בית משפט קמא)

     

  • בית המשפט לא עשה צו להוצאות.

     

     

    תמצית טענות המערער

     

• שגה בית משפט קמא בחייבו את המערער בסכומי המזונות הניכרים בהם חויב שהם מעבר ליכולתו הכלכלית. במהלך ההליך, הביע בית משפט קמא דעתו כי אינו מתכוון לחייב את המערער במזונות הקטינים לאחר גיל 6 ובכל זאת מצא בסופו של יום לחייבו. כך שגה בית המשפט בהעריכו את שכרו של המערער בגובה השכר הממוצע במשק שעה שבמשך כל תקופת הנישואים מעולם לא השתכר סכומים שכאלה, והשתכרותו הממוצעת עמדה על כ 5,000 ₪ כאשר עיקר פרנסת הבית באה מהמשיבה. התואר שיש למערער במנהל עסקים הוא תואר ישן בן 15 שנה ממכללת רופין שאין לו ערך בשוק העבודה וכך גם תואר "הרבנות" שנטען לגבי שאינו אלא תעודת אישור ללימודים עיוניים ממכון פרטי ולא מהרבנות הראשית.

   

  הצדדים משתייכים למגזר החרדי ובמסגרת נישואיהם הוסכם ביניהם שהמשיבה תתרכז בפרנסה ואילו המערער יתמקד בשליחות ובהפעלת "בית חב"ד", ממילא אין מקום לקביעתו של בית משפט קמא באשר ליחס השתכרות או כושר ההשתכרות העודף של המערער על המשיבה – היפוכם של דברים הוא.

   

• כמו כן, בעת קביעת שיעור המזונות התעלם בית המשפט מהלכת ורד (ע"א 552/87) ומכך שעסקינן בארבעה קטינים, נסיבה שיש בה להצדיק את הפחתת שיעור צרכי המזונות של כל קטין וקטין. כך שגה בית המשפט בהתעלמו מחוזה השכירות שהציג המערער ואשר היה בתוקף במועד מתן פסק הדין, כאשר למעשה המערער מתעתד אף לשכור דירה שלא בבית אמו.

  תמצית טענות המשיבה

   

• לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא. צדק בית המשפט בכך שהתייחס בפסק דינו לכושר השתכרותו של המערער ולא להשתכרותו הנטענת בפועל, אין כל סיבה שהמערער לא ימצה את כושר השתכרותו כדבעי. המערער לא זו בלבד שאינו משלם כלל את חיובי המזונות שהושתו עליו (ואף לא את הסך שלסברתו יש ביכולתו לשלם) הוא אף מלין על שיעורם, לפיכך ראוי לדחות ערעור בשל כך שהמערער בא בידיים שאינם נקיות לבית המשפט.

   

  המערער לא הציג כלל אישורי תשלום בגין דמי שכירות לאמו וברי כי ההסכם שהוצג על ידו הוכן לצורך ההליך בלבד שכן גם לפני כן שימש בית אמו של המערער כמשרדו וכמקום מגוריו למצער מחודש ינואר 2022, שנה קודם למועד החתימה על הסכם השכירות הנטען.

  ****

  אחר שעיינו בטענות הצדדים, לרבות הנטען על ידם במסגרת הליך קדם הערעור והערעור גופו, מצאנו כי יש מקום להתערב במידת מה בקביעותיו של בית משפט קמא, כפי שיפורט להלן.

   

• אכן, על דרך הכלל אין ערכאת הערעור מתערבת בשיעור פסיקת המזונות של בית משפט קמא ע"א 56/86 - אביאני נ' אביאני, (1986); ע"א 573/81 כסיף נ' כסיף (1982); עמ"ש (מחוזי- חיפה) 20634-04-18 - פלוני נ' פלונית (2019), וזאת מתוך כך שהמזונות אינן נקבעים אך ורק בתחשיב אריתמטי מדוקדק ונוקדני אלא שהם נקבעים על בסיס מכלול נסיבות ובכללן התרשמותו של בית המשפט מהצדדים עצמם ומהנטל האמתי שנושא כל אחד מההורים בפועל ביחס לקטינים. פסיקת מזונות נתונה מעצם טיבהּ, לא אחת, להערכה ושומה התלויים בשיקול דעתו הרחב של היושב בדין, המשקלל את כלל הנסיבות הבאות לפניו – דברים הנראים בעין ודברים שבתחושת הלב בגדר "אין לדיין אלא מה שיראה בעיניו, ובאזניו ישמע ולבבו יבין" (המאירי, בית הבחירה, כתובות נ"א, ב).

  מכל מקום, על אף כלל חוסר ההתערבות, שונים הדברים כאשר סבורה ערכאת הערעור כי נפלה טעות ממשית בהערכתו או באחת מקביעותיו של בית משפט קמא, אשר יש בה לפגוע באופן שאינו מידתי או מוצדק במי מהצדדים. אנו סבורים כי בנדון מתקיימים התנאים המצדיקים התערבות מסוימת בפסיקתו של בית משפט קמא. ולהלן נבהיר הדברים.

   

• כפי שהובהר בפסיקה שבאה לעולם לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בע"מ 919/15 יש לחלק בין חיוב האב היהודי במזונות ילדיו מקטני קטינים לגביהם חלה מלוא החובה לשאת במזונותיהם ההכרחיים על האב בלבד לבין ילדים קטינים מגיל 6 ואילך לגביהם נקבע כי החיוב ע"פ הדין העברי בכלל צרכיהם ההכרחיים והאחרים הוא מדיני הצדקה וממילא החיוב יושתת על בסיס יכולות כל אחד מההורים וחלוקת זמני השהות בניהם.

  כאמור, שיעור המזונות וחיובו של כל הורה לא יקבע בהכרח על פי מטבעות אריתמטיות נוקשות אלא בית המשפט רשאי לשקול מגוון שיקולים ובכללם הנטל הממשי המוטל על כל אחד מההורים בטיפול בקטינים על כל המשתמע מכך. ובלשונו של כב' הש' ע. פוגלמן בעניין בע"מ 919/15 –

   

  "וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיותנוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות . פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" - אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים" (ועוד ראו לעניין זה - עמ"ש (מחוזי חיפה) 20634-04-18 - פלוני נ' פלונית, (2019); עמ"ש (מחוזי חיפה) 36735-10-17 - י.ב. נ' ו.ב 2018))).

   

  אכן תחשיב אריתמטי המציב בנוסחה את יחסי כושר ההשתכרות של הצדדים יכולתם הכללית וחלוקת זמני השהות יכול לסייע לבית המשפט והוא מהווה בסיס יציאה ממנו יצא לדרכו בקביעת סכום המזונות ואולם, כאמור, מדובר רק בשיקול אחד מיני רבים בעת קביעת שיעור המזונות הסופי, ואין זה מן הנמנע שבית המשפט ימצא לסטות ממנו באופן כזה או אחר מתוך ראייה רחבה של הנסיבות.

   

  להלן נבחן תחילה את הפרמטרים המלמדים על יכולותיהם הכלכליות של הצדדים ולאחר מכן נעריך את שיעור השתתפותו הראוי של המערער במזונות ילדיו אלו שמעל גיל 6 ואלו שמקטני קטינים.

   

• עניין ראשוני עליו יש לעמוד הוא כי לצדדים יש נכס מקרקעין משמעותי השייך להם בחלקים שווים. עסקינן בדירת מגורים אשר לעת עתה מושכרת לצד ג' תמורת סך של 8,500 ₪ לחודש, דבר המלמד על ערכה. לעיתים קיומו של נכס הוא מהותי אף יותר מהכנסתם החודשית של הצדדים לצורך חישוב שיעור חיובם במזונות הקטינים, וזאת כאשר עסקינן בנכס ממנו ניתן לממן חלק נכבד מצרכי הקטינים. מתוך הנטען לפנינו עסקינן, לכאורה, בדירת מגורים שערכה כ 3.5 מיליון ₪ עליה רובצת משכנתא של כמיליון ₪. כאמור, גם אם הערכה זו, שנטענה על ידי ב"כ המשיבה, אינה מדויקת, אין חולק כי עסקינן בדירה בעלת ערך נכבד וזאת ניתן ללמוד מכך שהיא מושכרת תמורת דמי שכירות חודשיים של כ 8,500 ₪, זאת מעבר לכך שכעת הוא נותן בידי כל אחד מהצדדים סך חודשי של כ 4,250 ₪. אכן חלק מסך חודשי זה נדרש לצדדים על מנת להחזיר את המשכנתא הרובצת על הדירה (כ 5,500 ₪) ועדיין, אף לאחר החזר המשכנתא, נותר בידי כל אחד מהם כ 1,500 ₪ לחודש ומעת שיוחלט על מכירת הדירה יוותר בידי על אחד מהם סך אשר על פניו עולה על מיליון ₪, עניין שיש בו, ראשית דבר, ללמד על כך שיש בידי הצדדים לשאת במזונות וצרכי ילדיהם הקטינים למצער בשיעורים הנהוגים בפסיקה, גם אם הכנסותיהם הלכאוריות אינן גבוהות.

   

• אשר לקביעות בית משפט קמא ביחס לשכרה של המשיבה, איננו מוצאים מקום להתערב בהן, שכן הורתן בתלושי השתכרות מעבודתה כמורה אשר הוצגו לבית משפט קמא. בית המשפט העריך את שכרה בכ- 10,600 ₪ ולאחר תוספת 1,500 ₪, הנותרים בידיה מדמי השכירות המתקבלים מהשכרת דירת הצדדים והפחתת דמי השכירות להם היא נדרשת לצורך מגוריה ומגורי הקטינים, הועמדה השתכרותה הפנויה על סך של כ - 6,800 ₪. איננו מוצאים מקום להתערבות בקביעה זו אשר דומה כי גם המערער אינו חולק עליה.

   

• מאידך, לסברתנו יש מקום להתערב בקביעות בית משפט קמא לעניין השתכרותו הפנויה של המערער. בית המשפט קבע כי יש להעמיד את השתכרותו הפנויה של המשיב בשיעור של כ – 10,900 ₪ וזאת אחר שהעמיד את השתכרותו על השכר הממוצע במשק (9,400 ₪ נטו) אליו הוסיף את סך 1,500 ₪ המשולם לידיו מתוך דמי השכירות המתקבלים על דירת הצדדים בניכוי החזר המשכנתא. אנו סבורים כי הערכה זו נעשתה על הצד הגבוה, באופן המעוות את יחס ההכנסות של הצדדים וקובע השתכרות פנויה גבוהה באופן ניכר למערער ביחס למשיבה, עניין שאינו תואם לכאורה את העובדות העולות בנדון.

  19.למעשה הוכח כי במהלך תקופת נישואיהם השתכר המערער כ 5,000 ₪ לחודש בממוצע, ואפשר שהדברים נעשו מתוך הסכמה בין הצדדים כי עיקר פרנסת הבית תבוא מהמשיבה. ואולם הסכמה זו אינה יכולה להיוותר על כנה לאחר פירוד הצדדים. אכן לא פעם "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" (= טוב לשבת ביחד מלשבת בדד יבמות קי"ח, ב; כתובות ע"ה, א; קידושין מא, א) שהרי השתיים טובים מן האחד והאחד משלים את משנהו, ואולם מעת שנפרדים הצדדים קמה ועולה חבותו המוגברת של המערער, מכוח הדין האישי, לסיפוק צרכי ילדיו מקטני קטינים וחובתו אינה פחותה מחובת המשיבה להתאמץ כפי יכולתו לצורך צרכי הקטינים מעל גיל 6, ואין הוא יכול להישען עוד על מאמציה היתרים של המשיבה עובר לפרידתם לעניין זה. יתר על כן, מצד הדין העברי שומה עליו להשכיר עצמו כפועל לצרכי ילדיו, ודוק הוראת סע' 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט – 1959 מעולם לא בוטלה ועודה עומדת על כנה, ועיקרה – בחיוב דיני המזונות יחול הדין העברי על האב היהודי (בע"מ 919/15 בא לבאר את הדין העברי אך בוודאי שלא לבטל את עצם החלתו ביחס למזונות הקטינים הקבועה בחוק). לעניין חובתו של הורה להשכיר עצמו לצרכי מזונות ילדיו, ראוי לתת את הדעת לדבריו של הדיין יועזר אריאל (תיק 616800/6 בבית הדין הרבני האזורי בצפת; פסק דין מיום 16.12.15) הסבור כי יש לחייב את האב לצאת לעבודה לצורך מזונות ילדיו אף מעבר לגיל 6 (ובוודאי בנדון כאשר שניים מהקטינים הם מקטני קטינים) תוך שהוא נסמך של דברי החזון אי"ש (הרב אברהם ישעיהו קרליץ, המאה 20, ישראל) כי "במצוות עשה חייב להשכיר עצמו" (חזון אי"ש, בבא קמא, סימן כ"ג, ס"ק כ"ח), ואף על דברי הרמב"ן לפיהם פריעת חוב המוטל על אדם הוא בגדר מצווה, לפיכך יש לראות אף בחיוב המזונות כחוב אשר לצורך גבייתו ניתן לכפות על החייב למצות את יכולתו לעבוד לצורך תשלום אותם מזונות, ובלשונו של הרמב"ן (חידושי הרמב"ן, בבא בתרא, קע"ה, ב) -

  "כיוון דפריעת בעל חוב מצווה מן התורה וכופין על מצוות עשה, אף אנו יורדים לנכסיו ומקיימין לו מצוות עשה שלו בעל כורחו"

  (ועוד ראו בעניין זה באריכות במאמרו של ד"ר יעקב שפירא, מזונות אשה וילדים ואמצעי אכיפתם, המחלקה למשפט עברי משרד המשפטים מיום 15.5.11)

  20.הטעמים המעיין הלכתיים - דתיים שניתנו במשפט העברי לחובת הורה לזון את ילדיו קיבלו את הדגשם האזרחי בפסיקתו של בית המשפט העליון לאורך השנים בקובעו כי לצורך חיוב המזונות ראוי לבחון את כושר השתכרותו של ההורה ולאו דווקא את השתכרותו בפועל (וכך היא הלשון אף בבע"מ 919/15 לפיה יש לבחון את היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים) וזאת בהתאם למקצועו, כישוריו, יכולתו הפיזית והאינטלקטואלית ומצב בריאותו (וראו גם בע"א 130/93פרייס נ' פרייס, (1994); ע"א 239/85 עמיצור נ. עמיצור (1986); עמ"ש (מחוזי-מרכז) 34733-03-15 ר.א.ק נ. ד.ו (2016)). כך נותרה על כנה הפסיקה המבהירה כי על הורה לעשות כל מאמץ ובכלל זה למתוח את יכולת השתכרותו עד לקצה גבול יכולתו לצורך כלכלת ילדיו ולא לסמוך לעניין זה על טרחתו והתאמצותו של ההורה האחר (ע"א 378/80 יצהר נ' יצהר, (1982); עמ"ש (מחוזי-מרכז) 34733-03-15 הנ"ל). ודי שנביא מדבריו של כב' השופט זיילר בתיק מ"א (ירושלים) 521/86 שצוטטו על ידי כב' השופט צבי הכהן בתמ"ש 25890/99 והובאו בפסק דינו של כב' הש' רובינשטיין בע"מ 57/08 פלוני נ. פלוני (2008)) -

  "רצונו של אדם לרכוש דעת הוא רצון הראוי לעידוד ואולם לא על חשבון חיי פעוטות של בית רבן שהובאו לעולם על ידי אותו אבא שוחר דעת. פעוטות אלו זכאיות לכך שאביהן יפרנסם, וחובה זו קודמת לכל חובה אחרת" (וראו גם דבריו של כב' הדיין דיכובסקי לעניין חיוב אברך בכולל במזונות ילדיו וחובתו לצאת ולעבוד, בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול תיק נא/192 פלונית נ' פלוני (כ"ח בכסלו תשנ"ד)).

   

  21.ואם כן, מעת שנפרדו הצדדים, צריך המערער לעשות כל שביכולתו לצורך פרנסתו. לא הוכח ולא נטען כלל על ידי המערער כי מצבו הרפואי אינו מאפשר לו לעבוד. כך הוכח שהוא בעל יכולות של שקידה ולמידה - יש בידיו תואר במנהל עסקים ממכללת רופין, גם אם עסקינן בתואר ישן יחסית. בנוסף לזכותו תעודת לימוד המלמדת על הכשרה רבנית מסוימת או למצער לימוד חלקי של סוגיות הלכתיות, ויש בדבר ללמד על כושר התמדתו, כישוריו ויכולתו של המערער. בנסיבות אלו אנו סוברים כי יש להעריך את כושר השתכרותו בשיעור שאינו נופל מסך של 7,500 ₪ נטו לו יש להוסיף את הסך המתקבל לידיו מהשכרת דירת הצדדים בשיעור של 1,500 ₪ ובסה"כ 9,000 ₪, כאשר מסך זה יש להפחית כ 2,000 ₪ לצרכיו של המערער, כך שהשתכרותו הפנויה תעמוד על כ – 7,000 ₪, היינו בדומה לזו של המשיבה.

   

  ודוק; אין אנו מקלים ראש בדברי המערער בפנינו בדבר הקושי הניצב לפניו במציאת עבודה במיוחד בימים אלו, אך כאמור, חובה על המערער לעשות כמיטב יכולתו על מנת לפרנס את ילדיו כלפיהם הוא מחויב. החובה המוטלת עליו ויכולתו הנחזית מביאים אותנו לקביעת כושר השתכרותו כמפורט לעיל, הערכה שנעשתה על דרך הזהירות ועל הצד הנמוך.

  22.בית משפט קמא לא מצא להפחית משיעור הכנסותיו של המערער דמי שכירות נוכח העובדה כי התגורר בבית אמו ובית המשפט לא שוכנע כי הוא אכן משלם לה בפועל דמי שכירות, שכן הדבר לא הוכח, במיוחד נוכח טענתו של המערער שאינו עובד ואינו משתכר כלל ומתוך הנחתו של בית המשפט כי הסכם השכירות שהוצג על ידי המערער הסתיים. המערער טען אומנם כי מועד סיום ההסכם היה במועד הסמוך לפסק הדין כך שלא הייתה בידיו ההזדמנות להציג הסכם חדש ואולם לסברתנו הטענה לתשלום דמי השכירות על ידי המערער לאמו אינה סבירה בהינתן הנטען על ידי המשיבה כי המערער לן ואף עשה שימוש בבית אמו כמשרדו כבר מחודש ינואר 2022 על אף שההסכם שהוצג על ידו הוא מחודש ינואר 2023 בלבד, דבר שמחזק ומאושש את טענתה כי עסקינן בהסכם שנערך לצורך הדיון בהליך המזונות בלבד.

   

  23.כעת, לאור הערכתינו את כושר ההשתכרות של כל אחד מהצדדים ובהתייחס לזמני השהות שלהם עם הקטינים, נבחן את שיעור חיובו של הראוי של המערער בגין ילדיו מקטני קטינים ואלו הקטינים.

  בית משפט קמא העריך את שיעור צרכי כל קטין בשיעור של 2,250 ₪ בכך, לסברתנו, לא דק פורתא. אחר בע"מ 919/15 אין דין קטן מקטני קטינים, לגביו אנו נדרשים למצוא את שיעור צרכיו ההכרחיים לצורך חיוב האב בהם, כדינו של קטין מעל גיל 6, לגביו צריכים שני ההורים לשאת במלוא צרכיו ההכרחיים והאחרים על פי יכולותיהם הכלכליות. ומכל מקום, מעת שעסקינן בארבעה ילדים אין ראוי להעמיד את שיעור צרכי כלל הילדים כשיעור צרכיו הממוצע והרגיל של ילד אחד, וכמאמרו של כב' הש' רובינשטיין בעניין בג"ץ 4407/12 פלונים נ. בית הדין הרבני הגדול (2013) הנסמכים, בין השאר, על הלכת ורד הוותיקה – ע"א 552/87 ורד נ. ורד (1983)) –

  "פסיקת מזונות למספר ילדים אינה נעשית בדרך של מכפלת סכומי המינימום, וידועה האמרהנֵר לְאֶחָד - נֵר לְמֵאָה, או כי לצורךהכנת מרק לאחד יש צורך בחומרים רבים, אך על מנת להאכיל מספר נוסף של אנשים די להוסיף מים" (ועוד ראו לעניין זה תמ"ש (קריות) 11650/07 פלונית נ. פלוני (2009) ; תמ"ש (תל אביב) 28400-03-15 - פלונית נ' אלמונים, (2016); תמ"ש (ירושלים) 5771/08 ש.ה נ. נ. ש. (2009) ורבים אחרים)

  בנסיבות אלו כאשר במועד פסק הדין שניים מהקטינים היו קטנים מגיל 6 יש להעריך את צרכיהם ההכרחיים בשיעור של כ 1,600 ₪ לכל אחד ואת צרכיהם הכלליים של הילדים הגדולים מגיל 6 בשיעור של 2,100 ₪ לכל אחד.

  24.מתוך שכך חיובו של המערער באשר לילדים הקטינים מגיל 6, שהינו חיוב מוחלט ביחס לצרכיהם ההכרחיים, יחושב בניכוי פרק הזמן בו הם מצויים עמו שאז הוצאותיהם מכוסות על ידו בעת שהייתם עמו היינו בניכוי 1,600 ₪ * 6/14 (זמני השהות) = 685 ₪ במעוגל, כך ששיעור חיובו במזונות הקטינים מתחת לגיל 6 יעמוד על 915 ₪ במעוגל (1600-685 ₪).

   

  לחיוב המזונות יש להוסיף את רכיב המדור. כאן נקדים ונעיר, כי התחשיב הראוי לעניין חיוב במדור הובהר בעניין עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19ס. נ' ס. (2020) בו הודגש כי על מנת שלא ליצור חשש לבית עני ובית עשיר (דוגמת הורה השוכר דירה ב - 10,000 ₪ אל מול הורה שני השוכר דירה ב - 5,000 ₪) יש לקבוע עלות מדור סבירה ולחלוק את אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס השהייה ויחס ההשתכרות בניהם וזאת בהתעלם לעיתים מהסך אותו מוציא כל הורה בפועל בגין רכיב המדור.

  בנדון העריך בית משפט קמא את חלקם של הקטינים במדור בשיעור של כ 2,500 ₪ ואנו סבורים כי סך זה, המהווה כמחצית משכ"ד ראוי וסביר של כ – 5,000 ₪, הוא מידתי ואין מקום להתערב בו. מילים אחרות, חלקו של כל קטין מבין ארבעת הקטינים במדור הוא 625 ₪ ומכיוון שהקטינים שוהים עם המערער 6/14 מהזמן, הרי שיש לגרוע מסך זה 270 ₪ במעוגל (625 ₪ *6/14 (זמני שהות) = 270 ₪) ובסה"כ חלקו במדורו של קטין מתחת לגיל 6 עומד על 355 ₪ במעוגל (270 ₪ - 625 ₪ = 355 ₪).

   

  25.אם כן, בתחשיב אריתמטי יעמוד שיעור חיובו של המשיב במזונות ומדורם של ילדיו עד גיל 6 על סך של 1,270 ₪ לכל קטין (915 ₪ מזונות + 355 ₪ מדור) תחת הסך של 1,700 ₪ לכל קטין מתחת לגיל 6 שנקבע על ידי בית משפט קמא (1,200 ₪ מזונות + 500 ₪ מדור). אנו סבורים כי תחשיב זה תואם יותר את יכולותיהם הכלכליים של כל אחד מההורים והוא סביר והוגן יותר בנסיבות העניין באופן המצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא.

   

  26.בדומה בכל הקשור לקטינים מעל לגיל 6 חיובו של המערער יהיה בשיעורים הבאים -

  כאמור, לסברתנו, בהתייחס למספר הקטינים יש להעמיד את צרכיו של כל קטין בשיעור של 2,100 ₪ לחודש. כמו כן לעניין זה אנו סבורים כי בהתחשב ברכוש הצדדים (בגין הזכויות העומדות להם בנכס המקרקעין בו הם שותפים) כמו גם הכנסות הצדדים, הרי שיש לראות ביכולות הצדדים כיכולות דומות וזהות וזאת בהתחשב גם בהכנסתם הפנויה, כפי פורט לעיל. בנסיבות אלו, על המערער לשאת לכאורה במחצית מסך המזונות והמדור (היינו מחצית מסך 2,100 ₪ מזונות ו 625 ₪ חלקו של כל קטין במדור) היינו בסה"כ כ- 1360 ₪ במעוגל. כאשר הוא נושא בפועל ב 6/14 מצרכי המזונות והמדור בזמן בו הקטינים אצלו, היינו כ – 1,160 ₪ (במעוגל) לכל קטין. לפיכך, בדרך התחשיב האריתמטי שומה עליו להוסיף ולשאת במזונותיו של כל קטין מהגיעו לגיל 6 בשיעור של 200 ₪ לחודש. לעניין זה אנו סבורים כי בהתחשב בנטל היחסי הרב יותר הנופל על המשיבה בטיפול בקטינים ויכולותיו הכלכליות הלכאוריות של המערער, ראוי לחרוג במעט מהתחשיב האריתמטי ולחייב את המערער בשיעור של 350 ₪ בגין מזונות ומדור כל אחד מילדיו מהגיעו לגיל 6. שאר קביעותיו של בית משפט קמא תוותרנה על כנן.

   

  27. אם נבוא ונסכם הדברים הרינו מקבלים את הערעור באופן חלקי ומורים כי ממועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא (אוגוסט 2023) יעמוד חיובו של המערער במזונות ילדיו הקטינים באופן הבא –

   

  • חיובו של המערער בגין מזונות ומדור כל אחד מילדיו הקטן מגיל 6 יעמוד על סך 1,270 ₪ לכל קטין.

     

  • חיובו של המערער בגין מזונותיו ומדורו של כל אחד מהקטינים הגדול מגיל 6 או בהגיעו לגיל 6 יעמוד על סך 350 ₪ לחודש.

     

  • שאר החיובים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא לרבות ההשתתפות בהוצאות רפואיות וחינוכיות וכיוצ"ב יוותרו על כנן.

     

  • החיובים עובר למתן פסק דינו של בית משפט קמא יהיו כמפורט בהחלטותיו למזונות זמניים.

    28.מכיוון שבית משפט קמא בפסק דינו לא פסק הוצאות משפט ומכיוון שהמערער לא נשא בחיובי המזונות שנקבעו על ידי בית משפט קמא ואף לא היה מיוצג בערעורו, איננו מוצאים לעשות צו להוצאות בהליך זה.

     

    29.הערובה שהופקדה על ידי המשיב תושב לידיו על פי פרטי החשבון שימסור למזכירות בית המשפט.

     

    30.ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.

     

    ניתן היום, כ"ו סיוון תשפ"ד, 02 יולי 2024, בהעדר הצדדים.