לפסק הדין בעניין פיבקו נ' הלה הנדסה בנייה וייזום
האדריכל הידוע, אילן פיבקו, תבע חברת בנייה שעמה התקשר בהסכם להקמת פרויקט נדל"ן אקולוגי, בטענה שהשתמשה בתוכניות שערך ללא אישורו ושהיא עוד חייבת לו שכר על עבודתו. אף שלא היה ספק שזכויות היוצרים בתוכניות שייכות לפיבקו, תביעתו בעילה זו נדחתה.
היוזמה החשובה להקמת יישוב אקולוגי למרגלות הר הגלבוע הפסטורלי, הסתיימה בתביעה בביהמ"ש. את הפרויקט יזמה חברת הבנייה הלה הנדסה בנייה וייזום (1998) בע"מ. לשם כך, פנתה החברה לאדריכל הידוע, אילן פיבקו, שהינו מתכנן ערים ומעצב ידוע בתחומו.
בשנת 2010 חתמו הצדדים על הסכם, ופיבקו העביר לחברה תכניות אדריכליות הכוללות תשריטים, מצגות, דגמים ומפרטים אותם כתב וערך בעבור הפרויקט.
אלא שבשלב מסוים הפרויקט בוטל לאחר שלא התקבל אישור ממינהל מקרקעי ישראל, ומטבע הדברים הופסק גם שיתוף הפעולה עם פיבקו. למרות זאת, נוכח האדריכל לדעת, כי החברה ממשיכה לקדם מכירת בתים פרטיים ביישוב לגורמים פרטיים, כשהיא משתמשת בתכניותיו תוך הצגתן באתר האינטרנט שהוקם לטובת הפרויקט.
בעקבות זאת, הגיש פיבקו שתי תביעות לבימ"ש השלום בתל אביב, האחת הוגשה בדצמבר 2011 על סך של 718 אלף שקלים בעבור הפרשי שכר, והשנייה במרץ 2012 בגין הפרת זכויות יוצרים וגניבת עין, במסגרתה ביקש להסיר את פרסום תכניותיו מהאתר ולהימנע מהשימוש בהן.
האדריכל טען, כי לא קיבל תשלום בעבור שירותיו עד לשלב שבו הופסק שיתוף הפעולה, וכי פרסום תכניותיו באתר נעשה ללא ידיעתו ואישורו ותוך הפרת זכויות היוצרים שלו.
בתגובה לתביעת הפרשי השכר, טענה החברה כי מקורה בכישלונם של הצדדים להגיע לפשרה בנושא השכר המגיע לתובע. בנוגע לתוכניות, היא טענה כי ההסכם העניק לה רשות לעשות שימוש בתכניות, והתובע אף לקח חלק בהעלאתן לאתר.
לדבריה, הוא ידע כבר בשנת 2010 כי השיווק באמצעות התכניות מתבצע דרך האתר, והיה מודע בתחילת 2011 להחלטת המינהל שלא לאשר את הבנייה בפרויקט, אך הוא בחר שלא לפנות אליה בעניין זה, אלא הגיש תביעה שנה לאחר מכן.
לדבריה, ברגע שנודע לה כי פיבקו מתנגד לשימוש בתוכניות בעת הגשת התביעה, היא הסירה את התכניות מהאתר, וכך התביעה הפכה למיותרת. להסרת התוכניות ניתן תוקף של פסק דין חלקי.
פעלה לפי ההסכם
לאחר שהשופט גדעון גינת עיין בהסכם שנחתם בין הצדדים, הוא קבע כי האדריכל הוא אמנם בעל זכויות היוצרים של התוכניות, אך יחד עם זאת ההסכם קובע במפורש שלחברה ניתן רישיון שימוש מוגבל בתוכניות, על דרך פרסומן באתר ולצורך שיווק הבתים.
השופט קבע, כי החברה השתמשה בתוכניות בהתאם לגבולות הרישיון שניתן לה, ולפיכך היא לא הפרה את זכויות היוצרים של האדריכל בתוכניות, בפרט כשהסירה אותן עם קבלת כתב התביעה.
באשר לסוגיית הפרשי השכר, קבע השופט כי בהתאם להוראות ההסכם, החברה חייבת לפיבקו הפרשי שכר של 127 אלף שקלים בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית. החברה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 12 אלף שקלים.
לדברי עו"ד אבי מורה ממשרד עורכי דין מורה - טובים, המתעסק בין היתר בדיני חוזים ומסחר, משקף פסק הדין את היחסים בין דיני החוזים לדיני זכויות היוצרים. אין חולק כי התוכניות האדריכליות מוגנות על פי חוק זכויות יוצרים, אך לשם שימוש בהן יש לבחון גם את תנאי הרישיון לשימוש, ההסכם.
"פסק הדין קבע כי הפרויקט המדובר בהסכם המקנה לנתבעת רשות להשתמש בתוכניות, הוא אותו פרויקט, גם לאחר שלא התקבלו האישורים הנדרשים מהרשויות", מוסיף עו"ד מורה, "אילו הייתה הנתבעת עושה שימוש בתוכניות לטובת פרויקט אחר, הרי שהדבר היה מהווה הפרה של ההסכם".
לפסק הדין בעניין פיבקו נ' הלה הנדסה בנייה וייזום
למדור: קניין רוחני
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.