בני זוג שנפרדו עקב חילוקי דעות חריפים התנצחו בסוגיית המזונות והמשמורת על בתם. האם דרשה משמורת בלעדית אך ביהמ"ש לא שוכנע שהדבר ייטיב עם הילדה.
אף שהאם תבעה משמורת בלעדית על הבת, השופטת שפרה גליק מבית המשפט למשפחה בתל אביב קיבלה לאחרונה את תביעתו של האב, שביקש לחלוק עמה במשמורת. "משמורת משותפת תיטיב עם הקטינה" קבעה השופטת למורת רוחה של האם, ופסקה מזונות שהולמים את העובדה שבחצי מהזמן הילדה תשהה עם אביה.
בני הזוג לא נישאו אך קיימו מערכת יחסים זוגית במשך כשמונה שנים שבמהלכן נולדה בתם. על פי המתואר בפסק הדין, יחסי השניים עלו על שרטון בשל מחלוקות חריפות ובספטמבר 2016 הם נפרדו והאב עזב את הבית.
לאחר הפרידה, האב נהג לשהות עם הבת יומיים בשבוע ובכל סוף שבוע. הסידור האמור ככל הנראה לא היה מקובל על האם – מה שאילץ את האב להגיש תביעת משמורת במאי שנה שעברה. לטענתו, חלוקת הזמנים עם הבת הייתה טובה, ומשכך יש להורות על משמורת משותפת.
מנגד, האם הגישה תביעה למשמורת בלעדית ותביעה למזונות הבת. לטענתה, האב כפה עליה את מסגרת זמני השהייה ויצר מצב של חוסר ודאות בנוגע למועדים שבהם אסף והחזיר אותה. בנוסף, היא ציינה שבניגוד אליה, האב לא יכול לאסוף את הילדה מבית הספר.
באשר לתביעת המזונות, האם טענה שהכנסותיו של האב גבוהות משלה וביקשה לפסוק מזונות גבוהים "מדין צדקה", כדי לשמור על רמת החיים שבה בתם הורגלה לחיות. כמו כן, האם ביקשה שהאב ישלם 30% משכר הדירה שהיא משלמת.
שני בתים שונים
השופטת גליק דנה תחילה בתביעות המשמורת. בהקשר זה, השופטת ציינה כי גורמי הרווחה המליצו על משמורת משותפת והציעו חלוקת זמני שהות שווה.
"אכן משמורת משותפת תיטיב עם הקטינה שתדע, כי יש לה שני בתים, שהם יכולים להיות שונים במהותם והתנהלותם" כתבה השופטת, תוך שקיבלה את המלצת גורמי הרווחה במלואה.
מכאן, היא פנתה לדון בתביעת המזונות. במהלך הדיונים התברר לשופטת גליק שההורים משתייכים לדתות שונות. לכן נקבע שסכום המזונות יחושב על פי החוק לתיקון דיני משפחה. השופטת הסבירה כי המשמעות היא שהמזונות יחושבו בהתאם ליחס ההכנסות ה"פנויות" של ההורים, תוך התחשבות בחלוקת המשמורת.
השופטת מצאה כי לאחר תשלום החשבונות החודשיים, היחס בין הסכומים שנותרים בידי הצדדים הוא 61% לאב לעומת 39% לאם. מאחר שהאם לא יהודיה, היא קבעה שהבת לא זכאית למזונות על פי "דין צדקה" – שנפסקים לפי ההלכה העברית וחלים רק על יהודים. בנוסף, נקבע כי המזונות לא יכללו את רכיב שכר הדירה מאחר שזמני השהות עם הבת חולקו בין ההורים באופן שווה.
בסופו של דבר, השופטת העריכה כי הוצאות הבת מסתכמים ב-1,200 שקלים לחודש ולכן קבעה כי האב ישלם מדי חודש 61% מהסכום האמור (732 שקלים) ויישא בהוצאות רפואיות חריגות בשיעור דומה.
- ב"כ האב: עו"ד משפחה ליהיא כהן דמבינסקי ועו"ד ורד שורצמן
- ב"כ האם: עו"ד בנימין שגיא
עו"ד משה כהן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.