המנכ"ל הודיע על סיום עבודתו לאחר שהבין שאין לו תפקיד ייעודי בחברה החדשה. הוא טען כי בנסיבות העניין, הוא זכאי לפיצויי פיטורים והגיש תביעה נגד החברה. ביהמ"ש קיבל את תביעתו.
האיש החל את עבודתו בחברת "שטייניץ הנדסת תאורה" בשנת 1971, ולאחר שמילא בהצלחה מספר תפקידים, מונה בשנת 2004 למנכ"ל.
לשאלות בנושא פיטורים:
פנה ל- פורום דיני עבודה
בשנת 2010 חתמה החברה על הסכם רכישת פעילות עם חברת "אינטראלקטריק התקנות", וחברת הבת שלה "לירד הנדסת תאורה". החברות רכשו את פעילות החברה ובכלל זה, ציוד, לקוחות, ספקים ועובדים.
לאחר החתימה כינסה הנהלת החברה כינסה את עובדיה, ומסרה להם כי בעקבות ההסכם היא מתכוונת לפטרם, אך ציינה שלמרביתם יתאפשר להיקלט בחברת "לירד".
במרץ 2011 נשלחו מכתבי פיטורים לכל העובדים, למעט המנכ"ל ומנהלת החשבונות. אלא שהמנכ"ל לא היה שלם עם ההישארות בחברה והגיש מכתב התפטרות.
במכתבו, ציין המנכ"ל כי עם מכירת פעילות החברה ופיטורי העובדים, לא נותרה כל משמעות לתפקידו. מכאן, סבר שדינו כדין כל העובדים, והודיע על סיום עבודתו בחברה תוך 30 יום.
עקב מחלוקת בנוגע לשאלת זכאותו לפיצויי פיטורים, עתר המנכ"ל לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין, מאחר שהפר הסכם עבודה, לפיו היה אמור להישאר בתפקידו עד ספטמבר 2011, במטרה לסייע להעברת פעילות החברה.
לדבריה, המנכ"ל עודכן במו"מ למכירת פעילות החברה, וציינה כי פעלה להבטחת המשך העסקתו בתפקיד בכיר ב"לירד".
לטענתה, כל סיפור התפטרותו נגע למעבר לחברה מתחרה. כך, לטענתה, ביקש המנכ"ל לרכוש את פעילות החברה יחד עם חברה מתחרה בשם "יאיר דורם תאורה", והתפטר לאחר שהבין שזה כבר לא יקרה. כהוכחה לכך ציינה כי מיד לאחר שהתפטר עבר לעבוד בחברה המתחרה תוך ששכנע שני עובדים נוספים להצטרף אליו.
באופן תמוה, היא הוסיפה, כחודש לאחר סיום עבודתו, עברו שתי ספקיות אירופאיות שעבדו עמה במשך 8 שנים, לעבוד בחברה המתחרה.
מכאן, הסיקה הנתבעת שבחודשיו האחרונים לעבודה חבר התובע למתחרים במטרה לפגוע בעסקיה, והגישה נגדו תביעה נגדית לפיצויים בסך של למעלה מ 2 מיליון שקל.
המנכ"ל דחה את טענת החברה לפיה ביקשה ממנו להישאר בחברה עד להשלמת המעבר, וטען שבכלל לא השתתף בתהליך המו"מ למכירת פעילותה.
לדבריו, לאחר שהביע דאגה ביחס לעתידו, ניסה לבחון את האפשרות להשתלב בתפקיד ניהולי אחר בחברה אך לא הוצע לו שום תפקיד רשמי שיביא לשימור מעמדו.
בנוסף, ציין כי לא שידל אף עובד לעבור למקום עבודתו החדש, וכי אין לו קשר לביטול חוזי הנתבעת עם הספקיות מאירופה.
לא ניסה לטרפד
לאחר ששמעה את טענות הצדדים, קיבלה השופטת נטע רות את גרסת המנכ"ל לפיה התפטר עקב חוסר הבהירות לגבי עתידו, וקבעה כי בנסיבות אלו הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
השופטת בחנה את הודעות ביטול ההתקשרות של הספקיות, מהן הסיקה כי סיבת הביטול היא העברת הפעילות של הנתבעת לחברת "לירד", ולא ניסיון מכוון של המנכ"ל לטרפד את יחסיהן.
בנוסף, ציינה השופטת כי הנתבעת נכשלה להוכיח שהמנכ"ל התחייב לעבוד אצלה עד לסיום העברת הפעילות, וכן את טיעונה ששכנע מי מעובדיה לחבור לחברה מתחרה. משכך, התביעה שכנגד נדחתה במלואה.
בסיכומו של דבר פסקה השופטת כי המנכ"ל זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 435 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד דן לפידור
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עדי תורג'מן
* עו"ד מידן גריסרו עוסק בדיני עבודה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.