העליון: נפגעי לידה רשלנית יורשו לתבוע בשנה הקרובה על עצם היוולדם

רשלנות רפואית בתחום ביצוע הבדיקות הגנטיות או החמצה של מומים בבדיקות אולטרסאונד במהלך ההיריון עלולים לגרום לנכות קשה ובלתי הפיכה. החמצתם מונעת מידע חשוב מההורים לעתיד, שממשיכים את ההיריון מבלי שהם מודעים לסיכון שילדם ייוולד עם נכות קשה.

הטענה המרכזית בענייני תביעות מסוג זה – הנקראות "חיים בעוולה" (תביעת הילד הפגוע) או "הולדה בעוולה" (תביעת ההורים) – היא שאילו הרופא לא היה מתרשל, ההורים היו מקבלים מידע בדבר הסיכון של העובר לצאת עם נכות או מחלה קשה, והיו יכולים לבחון אפשרות להפסקת ההיריון. במקרים בהם ההורים היו יכולים להפסיק את ההיריון, הרי שרשלנות הרופא הובילה לכך שההיריון לא הופסק ונולד ילד הסובל מנכות קשה.

שאלות מוסריות קשות

ההלכה שקבעה את העברת זכות התביעה מהילד הפגוע להוריו, נבעה מבעיות מוסריות ומשפטיות קשות שהתעוררו בדיון העקרוני בתביעות מסוג זה, בהן קטין מבקש לתבוע על עצם היוולדו כשהוא נשען על טענה של "טוב מותי מחיי". ביהמ"ש העליון פתר את הסוגיות הסבוכות כשחסם את האפשרות לתבוע בעילת "החיים בעוולה" – תביעתו של הקטין, והסכים להכיר בתביעת ההורים – "הולדה בעוולה".

שינוי זה התרחש במאי 2012 בפסק דין הידוע כ"הלכת המר", בו נקבע שהקשיים הלוגיים, המוסריים והמשפטיים מצדיקים שלא להכיר בעילת התביעה של הקטין שמבקש לתבוע על 'הולדתו המיותרת', והיחידים שיוכלו לתבוע בגין נזקי לידתו הם ההורים שבפניהם נחסמה האפשרות להפסיק את ההיריון.

מה יהיה על מי שלא הספיק לתבוע?

תוצאת פסק הדין, הצודקת לכאורה, הובילה לקשיים רבים, במיוחד בתחום ההתיישנות: בעוד שעילת התביעה של קטין ניתנת למימוש עד הגיעו לגיל 25 (7 שנים מיום שמלאו לו 18), עילת התביעה של ההורים מתיישנת תוך 7 שנים בלבד מיום הלידה.

כך, שעם ביטול עילת התביעה של הילד, הורים רבים שדחו את הגשת התביעה, אם בשל עיכוב בהתגבשות הנזק ואם בשל סיבות אחרות, תוך שהם מסתמכים על כך שיש להם עוד שנים רבות עד לתום תקופת ההתיישנות (עד הגיעו של הילד לגיל 25), מצאו עצמם בפני שוקת שבורה. מצד אחד, עילת התביעה של הילד בוטלה, ומצד שני, העילה היחידה שנותרה – עילת ההולדה בעוולה, שאותה זכאים ההורים להגיש (במקרים שבהם חלפו 7 שנים מהלידה) – כבר התיישנה.

לאחרונה התקבל פסק דין בביהמ"ש העליון, הנותן מענה גם לאותן משפחות שהתכוונו להגיש את התביעה לאחר הגיעו של הקטין לגיל 7. בפסק הדין נקבע שעד ליום 27.08.15, כלומר בתוך שנה מיום מתן פסק הדין, קטין יוכל להגיש תביעה על אף הלכת המר, וגם במקרים בהם חלפו 7 שנים מיום לידתו.

פתרון ראוי ורצוי 

כך, בחלוף שנתיים ממועד ההלכה, הציג ביהמ"ש העליון פתרון הולם וראוי לכל אותם מקרים שנתקלו בבעיית ההתיישנות בעקבות ההלכה. הפתרון הזמני הזה מאפשר להורים להתכונן במהרה להגשת התביעה, מונע קיפוח זכותם של אותם קטינים שתביעה בעניינם טרם הוגשה בעוד שתביעת הוריהם התיישנה, ומהווה סיום מוצלח לקשיים הפרקטיים שיצרה הלכת המר.

ראוי לברך על פסק הדין, המעיד ששופטי ביהמ"ש העליון שמו לנגד עיניהם את תכלית הלכת המר שלא לקפח את הזכאים לפיצוי, אלא למצוא פתרון הולם לקשיים שנוצרו בעקבות עילת "החיים בעוולה" מחד, תוך מניעת פגיעה בזכויות הקטינים שנולדו נכים או חולים במחלות או מומים שלא אותרו טרום הלידה, מאידך.

* עו"ד דפנה צדיקריו-אלי, שותפה במשרד עורכי דין צדיקריו-א.ל.ש העוסק בתחום הרשלנות הרפואית.

** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.