הזמר הסכים שהופעותיו ישווקו באופן בלעדי ע"י החברה במשך 3 שנים, אך זמן קצר לאחר מכן החל לשווק אותן בעצמו. הסכסוך על הפרת ההסכם, שהתגלגל ב-4 השנים האחרונות בין הערכאות, הסתיים באחרונה בפיצויים הדדיים.
בית משפט השלום בתל אביב הכריע באחרונה בסכסוך שפרץ בין הזמר מאור אדרי לבין חברת ההפקות "ג'רני" לאחר שהזמר הפר הסכם שכרת עימה. השופט מיכאל תמיר קבע כי הזמר ישלם לחברה פיצוי של כ-45 אלף שקלים, אך מצד שני החברה חייבת לו יותר מ-100 אלף שקל עבור הופעות ברחבי הארץ.
באוקטובר 2011 הצדדים חתמו על הסכם לפיו החברה תשווק בבלעדיות את הופעותיו של הזמר למשך 3 שנים. בשונה ממקרים דומים בהם חברות הפקה מקבלות אחוזים מהמכירות, במקרה הזה סוכם כי החברה תקבל את הסכום שיישאר לאחר שתשלם לזמר את מבוקשו.
לאחר זמן מה ומסיבה שאינה ידועה, הזמר ביטל את ההסכם באופן חד צדדי והחל לשווק את הופעותיו יחד עם אחיו. החברה לא נשארה חייבת ובנובמבר 2012 תבעה את השניים בבית המשפט המחוזי שקבע, בין היתר, כי אף שההסכם הופר בבוטות לא ניתן לחייב את הזמר להמשיך לעבוד עימה.
מאחר שסוגיית הפיצוי לא הוכרעה בהליך והקביעה האמורה לא הייתה לרוחה של החברה, היא ערערה לבית המשפט העליון שדחה את הערעור אך קבע כי כדי לאמוד את היקף הפיצוי המגיע לה, עליה להוכיח אילו הופעות הייתה מצליחה לשווק, באיזה מחיר ומה המחיר שהזמר היה דורש עבורן אילו ההסכם לא היה מופר.
מכאן החלה סאגה של תביעות הדדיות בין הצדדים: באוקטובר 2013 הזמר תבע את החברה בטענה שלא שילמה לו 215 אלף שקל עבור 7 הופעות שביצע עבורה.
בתגובה, החברה הגישה תביעה נגדית אליה צירפה את אחיו של הזמר ודרשה לחייבם לפצותה בגין הפרת ההסכם, כאשר לשיטתה, היא זכאית לאחוזים מהכנסות הזמר עד לתום תקופת ההסכם. החברה הוסיפה כי לסכום שייקבע יש להוסיף 700 אלף שקל כפיצוי על הפגיעה במוניטין ועגמת הנפש שנגרמו לה בעקבות הההפרה.
טענות לא מגובות
השופט תמיר דן תחילה בתביעת הזמר שהתקבלה ברובה לאחר שאדרי הוכיח כי לא קיבל תשלום עבור 6 מתוך 7 ההופעות הנטענות.
לעומת זאת, תביעת החברה נדחתה על רוב סעיפיה, למעט סוגיית היקף הפיצוי על הפרת ההסכם (בהתאם לקביעות בהליכים הקודמים).
בהקשר זה, השופט תמיר הצביע על לשון ההסכם, ממנה עלה בבירור כי רווחי החברה מבוססים על הצלחתה בשיווק הופעות בסכומים גבוהים מדרישות הזמר, ולא על אחוזים מהמכירות – דבר שהקשה על הערכתם, מה גם שהחברה לא הוכיחה אילו הופעות הייתה משווקת עד תום תקופת ההסכם ובאילו סכומים. על כן, השופט ביצע "הערכה גסה" של הרווחים בתקופה שלפני ההפרה וקבע שהיא זכאית בסך הכל ל- 45,500 שקלים.
בהמשך, השופט תמיר התרשם כי מוניטין החברה לא נפגע ולא נגרמה לה עגמת נפש בעקבות ההפרה. השופט ציין כי טענת החברה בעניין היא "סתמית" והוסיף כי בשונה מבני אדם, חברות לא סובלות באמת מעוגמת נפש ולכן רכיב זה נפסק רק במקרים חריגים –ביותר – שמקרה זה אינו נמנה עליהם.
בסופו של דבר, החברה חויבה לשלם לזמר 151,500 שקלים בעוד שהוא ואחיו חויבו לשלם לה 45,500 שקלים. לא נפסקו הוצאות משפט.
עו"ד מאור אסולין
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.