תושבי בני ברק ביקשו להירשם כבעלי דירת המגורים שרכשו לפני יותר מ-25 שנים. חברת "קידר", שהייתה בעלת הקרקע, טענה שהמשפחה לא שילמה את מלוא התמורה עבור הדירה וכי למעשה מדובר בפולשים. בית המשפט דחה את הטענה.
בשנת 1988 נחתם הסכם קומבינציה בין "קידר" לקבלן בניין, לפיו הקבלן יבנה על קרקע בבני ברק שבבעלותה בניין מגורים בן שש דירות – מחציתן יוקצה לחברה ומחציתן תימכר על ידי הקבלן לדיירים.
לשמירה על זכויותכם בדירה
פנו ל-עו"ד מקרקעין
כעבור שנה רכש זוג נשוי דירה מהקבלן בסכום של כ-200 אלף שקל ונרשמה על שמו הערת אזהרה בטאבו.
בחלוף שנה נוספת, חברת הקבלן התפרקה והעבירה את זכותה לגביית כספים מרוכשי הדירות ל"קידר", שהפכה לבעלים הרשומים של כלל הדירות בבניין.
בשנת 1990 פנתה קידר לבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי לקבל צו שימנע מזוג הרוכשים, שכבר נכנסו לדירה, להמשיך ולגור שם, אך בקשה זו נדחתה לבסוף בהסכמת הצדדים ובית המשפט הבהיר לקידר כי אם ברצונה להביא לפינוי הדירה עליה לפנות לבית משפט השלום – שהעניין נמצא בסמכותו.
קידר לא פעלה בנדון, הזוג המשיך לגור בדירה, וב-2006 אף מכר אותה לאחד מילדיו. לצורך המכירה ביקשו הזוג והבן לרשום את הדירה על שמם בלשכת רישום המקרקעין, אך נתקלו בהתנגדותה של קידר. דבר לא עזר להם ובלית ברירה הם פנו ב-2013 לבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי שיורה על רישום זכויותיהם בדירה.
קידר התעקשה שהתובעים לא זכאים לרשום את הבעלות על שמם מכיוון שלטענתה הם לא שילמו את מלוא התמורה עבור הדירה ובעצם פלשו אליה. היא ציינה כי תסכים לאפשר את העברת הזכויות רק אם התובעים ישלמו לה 80,000 דולר.
התובעים סירבו להצעה זו, הציגו מסמכים לפיהם שילמו את מלוא סכום הרכישה, וטענו כי לאורך השנים הסתמכו על הסכמת קידר לרשום את הדירה על שמם בתום העברת הכספים לקבלן. עוד טענו כי החברה לא הציגה להם שום דרישה לתשלום במהלך 25 השנים בהן גרו בדירה, ועמדו על כך שהם זכאים להירשם כבעלים ללא דרישות כספיות נוספות שמקורן במערכת היחסים שבין קידר לקבלן.
מי מפנה אחרי 25 שנה?
השופט יהושע גייפמן קבע כי קידר לא רשאית לדרוש פינוי של משפחה שחיה בדירה זה 25 שנה שבהן לא ננקטו מולה כל הליכים משפטיים, למעט ההליך שנדחה בהסכמה. בנוסף קבע השופט כי לא נמצאה כל ראיה לכך שהקבלן ביטל את ההסכם עם התובעים בשל אי-תשלום.
השופט התרשם כי התובעים שילמו את מלוא הסכום שנדרשו בהסכם המכר, והבהיר לקידר, שהסכמתה לאפשר את רישום הערת האזהרה בזמנו כללה גם הסכמה להעברת הזכויות בדירה על שם התובעים במידה ששילמו את התמורה עבור דירתם. מאחר שזו המסקנה – נעתר השופט גייפמן לתביעה והצהיר שהתובעים הם הבעלים של הדירה וזכאים לרישום הבעלות על שמם. הנתבעת חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אסתר לוי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד טובה כהן
* עו"ד נתנאל סלע עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.