בת 90 רכשה דירה בחיפה המושכרת מזה עשרות שנים לאחים כדיירים מוגנים, ועתרה לפנות אותה. היא נחלה כישלון חרוץ
ניצחון לדייר על שכנתו, שעתרה לפנותו מהנכס בו הוא מתגורר ב-15 השנים האחרונות. לפניו גרו בדירה אחיו, ובסך הכול היא הושכרה בשכירות מוגנת לתקופה כוללת של 40 שנים. השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון מבית משפט השלום בחיפה דחתה את תביעת הפינוי של השכנה - שרכשה את הנכס - מששוכנעה שהנתבע הוא דייר מוגן.
מדובר בדירת מרתף זעירה בת חדר וחצי, בשטח כ-30 מ"ר, בעיר חיפה. ב-1984 חתמו הוריו המנוחים של הנתבע על חוזה שכירות מוגנת מול בעליה המקוריים. על-פי ההסכם, בדירה רשאים לגור לא רק השוכרים אלא גם שלושת ילדיהם, ביניהם הנתבע.
ואולם בפועל ההורים המנוחים מעולם השתמשו בדירה. מי שהתגורר בה לאורך 40 השנים מאז חתימת ההסכם ועד היום היו שלושת ילדיהם לסירוגין: האחד, בשנים 1984 עד 1991; השני מ-1991 עד 2009; והשלישי - הנתבע - מ-2009 ועד היום.
עשרות השנים בהן הושכר הנכס בדיירות מוגנת ללא פוצה פה ומצפצף נגדעו באחת, כשהשכנה מלמעלה רכשה מהבעלים את הדירה שבה מתגורר הנתבע מזה כ-15 שנה. חרף סעיף בהסכם המכר בו הצהירה שידוע לה כי הדירה מושכרת בשכירות מוגנת, הגישה הרוכשת לבית המשפט את תביעת הפינוי נגד הדייר.
הנתבע, מצדו, טען שהתביעה נגדו משוללת יסוד שהרי מעמדו כדייר מוגן נקבע בהסכם השכירות שנחתם בין הוריו המנוחים לבין המשכיר. לדבריו המשכיר המנוח, ובנו שנכנס בנעליו, הכירו בכל השנים בו ובאחיו כדיירים מוגנים, ומעולם לא ערערו על כך. הנתבע סיפר שהוריו ניצולי שואה רצו לדאוג לקורת גג לו ולאחיו, וזו הייתה כוונתם וכוונת המשכיר בעת חתימת ההסכם ב-1984.
ידעה מה רוכשת
השופטת ג'דעון הסבירה שעל מנת להכריע בסכסוך יש לברר מהן הזכויות שהמשכיר המנוח והורי הנתבע המנוחים התכוונו להעניק לילדי האחרונים בדירה - זכות מגורים בלבד הפוקעת עם פטירתם, או זכות דיירות הנמשכת אף לאחר מכן?
מסקנת השופטת הייתה שבמוקד ההסכם המקורי עמדה האפשרות השנייה. בהקשר לכך צוין שילדי המנוחים גרו בדירה למשך 40 שנים תמימות, לסירוגין, וכי במשך תקופה ארוכה זו שילמו למשכיר, ולאחר מותו לבנו, דמי שכירות מוגנים בהתאם לחוק הגנת הדייר ותקנותיו, ללא הסתייגות מצדם.
לעניין זה הדגישה השופטת שהמשכיר ובנו "ידעו על החזקה הרציפה והמתחלפת של הדירה על-ידי ילדי המנוחים, כל אחד בנפרד, אך לא פצו פה. הם גבו דמי שכירות מוגנים מידי כל אחד בנפרד, בתקופות שונות, ללא כל מחאה או התנגדות. מצב דברים זה מבסס את המסקנה כי הם ראו בילדי המנוחים שוכרים ראשיים של הדירה על פי חוזה השכירות".
בתוך כך הבהירה השופטת כי גם העובדה שבחוזה רכישת הדירה של הקשישה נרשם כי קנייתה כפופה לזכות לדיירות מוגנת, שומטת את הבסיס תחת תביעתה. "התובעת רכשה את זכויות הבעלות בממכר בכפוף לזכויות הדיירות המוגנת של הנתבע בדירה, ולפיכך מושתקת היא מלטעון כנגד זכויות אלה בהליך דנן", כתבה.
לאור זאת תביעת הפינוי נדחתה תוך חיוב הקשישה בהוצאות ושכ"ט עו"ד של כ-30,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד א' תירוש
- ב"כ הנתבע: עו"ד י' גאגין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.