מנהל תיק לקוחות שפוטר לפני חמש שנים מחברת פרסום למגזר החרדי השוכנת בבני ברק, טען שלא קיבל את כל הבונוסים המגיעים לו. בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל באחרונה את תביעתו, אך נאלץ לחשב בעצמו את סכום הפיצוי לאחר שחישובי החברה והתובע התגלו כחסרי היגיון.
התובע היה איש פרסום בכיר בחברת הפרסום "אפיקים פרסומאים" הפועלת במגזר החרדי ומונה כמנהל תיקי לקוחות.
כשהתקבל לעבודה לפני כעשור, הוא הוחתם על הסכם העבודה שקבע כי מלבד שכר קבוע התובע יהיה זכאי לבונוס שנתי קבוע של 18,000 שקל, וכן לבונוסים שנתיים הנעים בין 18,000 שקל עד ל-72,000 שקל, שהותנו בגידול ההכנסות מתיקי הלקוחות.
לשאלות בתחום:
עורך דין דיני עבודה
אחרי 5 שנות עבודה התגלעו חיכוכים בינו לבין עובדים אחרים/מנהלים בחברה, ובשנת 2011 התובע פוטר וקיבל פיצויי פיטורים. התביעה נגד החברה הוגשה בסמוך לפיטורים בטענה שלא קיבל את כל הבונוסים להם התחייבה החברה בחוזה העבודה עמו.
לגרסת התובע, הנתבעת שילמה לו 88,850 שקל בלבד בעוד שהוא זכאי לבונוסים בסך 234,000 שקל, אם מחשבים את הגידול בהכנסות החברה מלקוחות שטיפל בהם. את חישוביו ביצע התובע תוך השוואה בין הכנסתם של לקוחותיו משנה מסוימת להכנסה בשנה שקדמה לה.
בהתאם לכך, הוא תבע את ההפרש בסך 145,150 שקל, ותוספת של 30,325 שקל לפיצויי הפיטורים כך שיכללו את מרכיב הבונוס.
הנתבעת טענה כי פיטרה את התובע בשל יחסי אנוש בעייתיים עם לקוחות ואובדן לקוחות גדולים בשל התנהגותו.
היא דחתה את חישובי התובע שלטענתה הם חסרי היגיון כלכלי כיוון שהם גורמים למצב שבו הבונוס עולה על סך ההכנסות שהתובע ייצר. לטענתה, יש לחשב את השינוי בהכנסות בתיק הלקוחות מדי שנה, תוך השוואה למצב ההתחלתי בו התובע קיבל אותו, ולא בהשוואה להכנסות בכל אחת מהשנים בהן טיפל בתיק, כפי שביקש.
כל שנה בפני עצמה
השופט אורן שגב קיבל את טענת החברה, לפיה התובע אינו יכול לחשב את זכאותו לבונוס תוך התעלמות מהמצב ההתחלתי בו קיבל את התיק, אך בד בבד דחה את אופן החישוב שהחברה הציעה.
לדברי השופט, בהסכם ההעסקה לא צוין כי אמת המידה לבחינת גידול ההכנסות היא מצבו של התיק במועד תחילת העבודה של התובע, תוך התעלמות משינויים שעלולים לקרות בשוק ללא קשר אליו.
לפיכך, השופט קבע כי יש לבחון את הגידול בהכנסות ביחס לכל תיקי הלקוחות של התובע משנה לשנה. ככל שיש גידול בהכנסות, התובע יהיה זכאי לבונוס.
בהתחשב בראיות שהוגשו לו, השופט הגיע למסקנה שהתובע זכאי לבונוס כולל בסך 54,000 שקל עבור הגידול בהכנסות.
עם זאת, מכיוון שלא מדובר בבונוס קבוע אלא כזה המותנה ברווחי המעסיק, השופט פסק כי אין לכלול סכום זה בחישוב פיצויי הפיטורים של התובע.
לפיכך, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע 54,000 שקל עבור הבונוסים להם היה זכאי, בתוספת 325 שקל עבור חסר שהתגלה בפיצויי הפיטורים שקיבל. הנתבעת אף חויבה בהוצאת משפט ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד גיא רוזנר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אריאל פופר
* עורך דין נדב אבידור עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.