השופטת אמנם שוכנעה שהעובדת פוטרה משיקולים ענייניים ולא בשל הפליה, אולם קבעה כי הנתבעת – חברת "תומס תאורה" – הפרה את חוק עבודת נשים בכך שלא קיבלה היתר לפיטורים מהממונה במשרד העבודה.
סגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, השופטת רוית צדיק, הורתה לחברת "תומס תאורה" לשלם פיצויים בסך 83,000 שקל לעובדת שפוטרה בזמן טיפולי פוריות. השופטת אמנם שוכנעה שטיפולי הפוריות לא היתה הסיבה לפיטורים, אולם בכל זאת החברה היתה חייבת לפנות לממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה, על מנת לקבל היתר לפיטורים.
בשנת 2014 התובעת החלה לעבוד כמנהלת שיווק בחברה, העוסקת בשיווק ומכירת גופי תאורה. כעבור חודשים ספורים זימן אותה מנהל החברה ובעליה לשיחה – מאוחר יותר הוא יגדיר אותה כשימוע לפני פיטורים ואילו היא תטען כי זו היתה פגישת עבודה רגילה.
באותה שיחה המנהל הביע אי שביעות רצון מתפקודה של התובעת בעבודה. בהמשך אותה שיחה הצדדים חתמו על נספח להסכם העבודה, בו סיכמו על תוספת עמלת מכירות בכפוף לעמידה ביעדים.
כעבור כשלושה חודשים התקיימה פגישה נוספת, בסיומה הוגיע המנהל לתובעת על סיום יחסי העבודה, וכעבור מספר ימים היא קיבלה מכתב.
בתביעתה, התובעת טענה כי מגיעים לה פיצויים בגין הפרות גם של חוק עבודת נשים וגם פיצויים על הפליה בשל הפרת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה.
הודיעה במפורש
ניתן לומר כי הכרעת השופטת התחלקה לשני חלקים עיקריים. בחלק הראשון השופטת דחתה את טענת החברה כי התובעת כלל לא הודיעה שהיא בטיפולי פוריות, והבהירה כי התובעת הפריכה את טענה זו באמצעות תמלולי שיחות מוקלטות שלה עם מנהל החברה, בהן סיפרה לו שהיא בטיפולים ותיאלץ להיעדר מהעבודה מדי פעם.
כמו כן, השופטת קיבלה את גרסת התובעת שלפיה היא ביקשה להציג למנהל אישור רפואי אולם הוא אמר לה שאין צורך. אותו אישור הוצג בבית הדין והוכיח רשימת טיפולים וביקורים אצל רופא נשים.
בהקשר זה השופטת הבהירה כי "מעסיק אשר אינו דורש הצגת אישור רפואי בגין היעדרויות העובדת בשל טיפולי הפוריות, מנוע מלטעון, בדיעבד, כי אי הצגת האישור מנעה מהעובדת לקבל את זכויותיה לפי חוק".
לפיכך השופטת קבעה כי בעניין זה החברה הפרה את חוק עבודת נשים, וחייבה אותה בפיצוי בסך 75,000 שקל, שהם 150% מהשכר שהיה מגיע לה בתקופה המזכה (10,000 שקל עבור חמישה חודשים כפול 150%).
ואולם, בחלק השני של פסק הדין נדחתה התביעה לפיצויים בגין הפרת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, שכן השופטת קיבלה את עמדת החברה שטענה כי ההחלטה על סיום עבודת התובעת התקבלה משיקולים ענייניים בלבד, וללא כל קשר לטיפולי הפוריות או להפליה כלשהי.
בעניין זה השופטת התרשמה כי החברה הוכיחה שלא היתה מרוצה מעבודתה של התובעת, והדבר עלה בפגישה אליה זומנה על ידי המנהל, עוד לפני שסיפרה על טיפולי הפוריות. השופטת סברה שגרסת המנהל היתה עקבית ומפורטת, ונתמכה בעדויותיהם של עובדים נוספים, כשסיפר שהתובעת לא צלחה בתפקידה. זאת, לעומת גרסת התובעת שהחמקה משאלות מסוימות.
יחד עם זאת, השופטת אף חייבה את החברה גם בפיצוי בסך 7,000 שקל בגין פגמים בהליך הפיטורים, והבהירה כי באותה שיחה ראשונה לא נוהלה לפי הכללים של שימוע – ללא הזמנה בכתב, ללא פרוטוקול, ללא הזדמנות להתכונן ולהתגונן, ללא הבהרה מפורשת שמדובר בשימוע, ועוד.
בנוסף, החברה חויבה לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד הלית שמחוני ועו"ד רן חלו
- ב"כ הנתבעת: עו"ד חי עילאי יבלינובי'ץ
עו"ד דוד סער
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.