השופט התרשם שהנתבעים "'סמכו' על ידו של 'היושב במרומים' ו/או של משב הרוח בכל הנוגע לשמירה על בטיחותו של המנוח ולא ייחסו חשיבות מספקת לעובדה שעסקינן בעבודה עם סכנה בלתי רגילה בצידה".
בית משפט השלום בקריות פסק פיצויים של 850,000 שקל לבני משפחתו של פועל בן 51 שנהרג בתאונת עבודה ביישוב חוגלה, כאשר נפל עליו גזע עץ. סגן הנשיא, השופט ערן נווה, שתיאר את המקרה כ"אירוע חמור וקשה", הטיל את מרבית האחריות לתאונה על מעסיקיו של המנוח, שפעלו באופן חסר אחריות, ללא שיטת עבודה ברורה, תוך הסתמכות על "בורא עולם".
מי שהגישו את התביעה היו אחיו ואביו של המנוח. התביעה הוגשה נגד חמישה נתבעים – שניים מהם (אב ובנו) היו המעסיקים של המנוח בעסק של כריתת עצי אקליפטוס, ושניים נוספים (גם הם אב ובנו) הם אלה שהזמינו את העבודה מהעמסיקים. הנתבעת החמישית היתה חברת כלל ביטוח, המבטחת של מזמיני העבודה.
התובעים טענו כי המנוח נהרג כאשר עבד בכריתת עצי אקליפטוס גבוהים במשק שבבעלות הנתבע השלישי.
לדברי התובעים, התאונה, שנבעה מרשלנות הנתבעים, אירעה בשעת בוקר כאשר הנתבע כרת גזע עץ בגובה של 10-15 מטרים באמצעות מסור. הגזע נפל על ראשו המנוח שעבד במרחק של מטרים ספורים. המנוח אושפז בבבית החולים "הלל יפה" כשהוא במצב אנוש. בהמשך הוא הועבר לבית החולים "שיבא", שם נפטר כעבור כשלושה שבועות.
המעסיקים טענו כי התנהגותם היתה "תקינה ושגרתית", וכי מה שגרם לנפילת העץ בכיוון של המנוח היה כוח עליון. כמו כן, הם טענו כי המנוח הוא שהתרשל, כאשר לא שמע לאזהרות שלהם כאשר ביקשו ממנו להתרחק, ואף כי הוא משום מה הוריד את הקסדה שלו.
מזמיני העבודה טענו שיש לדחות את התביעה נגדם, משום שהמעסיקים – המהווים "קבלן עצמאי" – הציגו את עצמם כבעלי ניסיון בכריתת עצים, ולא היתה כל התערבות מצדם של המזמינים באופן העבודה.
עבדו בלי נהלים
לאחר שמיעת העדויות והטענות, השופט נווה החליט שהמעסיקים יישאו ב 80% מסך הנזק, ואילו מזמיני העבודה וחברת הביטוח יישאו ב-20%.
השופט קבע כי המעסיקים התרשלו בכך שלא היו להם נהלי עבודה מסודרים, הם לא נקטו באמצעי זהירות סבירים ולא וידאו כי המנוח פועל בהתאם לאמצעי הזהירות הנדרשים לעבודה.
"התרשמתי כי הנתבעים 1 ו-2 'סמכו' על ידו של 'היושב במרומים' ו/או של משב הרוח בכל הנוגע לשמירה על בטיחותו של המנוח ולא ייחסו חשיבות מספקת לעובדה שעסקינן בעבודה עם סכנה בלתי רגילה בצידה", הוסיף השופט.
בנוגע למזמיני העבודה (הנתבעים 3 ו-4), השופט קבע כי התרשלותם באה לידי ביטוי בכך שהם יכלו לצפות שאירוע כפי שאירע עלול להתרחש. בהקשר זה השופט ציין כי "מדובר בבעלי המקרקעין מזמיני העבודה וככאלה, לא ניתן לבוא ולומר כי אין עליהם אחריות בנסיבות העניין כלל".
בכל הקשור לסכום הפיצוי, השופט דחה את עמדת התובעים בדבר גובה השכר שהרוויח המנוח, ואף הבהיר כי למנוח – שחלק את חייו בין ישראל לגרמניה – לא היה רצף תעסוקתי.
בסיכומו של דבר, השופט הורה למעסיקים לשלם לתובע פיצוי בסך 690,000 שקל. מזמיני העבודה וחברת הביטוח נדרשו בפיצוי בסך 170,000 שקל.
הפיצוי ניתן בגין הפסדי השתכרות של המנוח, כאב, סבל ואבדן תוחלת חיים. הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד בסאם שקור
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.