נציג האולם הודיע לבני הזוג שאין אפשרות לקרוא פסוקים מהברית החדשה במעמד החופה. בשבוע שעבר ביהמ"ש השלום בראשל"צ קיבל את תביעת בני הזוג, אולם פסק פיצוי נמוך יחסית, בהתחשב בכך שהנציג היה עובד חדש וחסר ניסיון.
בני זוג המשתייכים לקהילת היהודים המשיחיים הגישו בימ"ש השלום בראשל"צ תביעה לפיצויים בגין הפלייה מחמת דת או השתייכות דתית.
התביעה הוגשה נגד חברה המפעילה אולם חתונות חדש, שבו השניים ביקשו להתחתן. במהלך שיחה עם נציג החברה-הנתבעת בדבר תכנון האירוע, השניים אמרו לו שהם מעוניינים להקריא במעמד החופה פסוקים מתוך "הברית החדשה".
נציג הנתבעת, שהיה עובד חדש וחסר ניסיון, פנה (בשגגה) אל משגיח הכשרות, שהבהיר לו באופן חד משמעי כי היעתרות לבקשה תביא לשלילת תעודת הכשרות של המקום. בעקבות זאת הודיע הנציג לבני הזוג כי בנסיבות אלה אין באפשרות הנתבעת לערוך את החתונה.
בתביעתם טענו בני הזוג כי סירובה של הנתבעת מהווה הפלייה אסורה המנוגדת לחוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. בנוסף הם טענו כי הדבר פגע בכבודם וגרם להם להשפלה ועלבון.
הנתבעת הסכימה שלא הייתה הצדקה לסרב לבקשת התובעים, אלא שהיא טענה כי הסירוב היה טעות בתום לב של נציג חסר ניסיון, שהסתמך כאמור על דבריו של משגיח הכשרות, מתוך חוסר הבנה.
עוד נטען כי בעליה ומנהליה של הנתבעת לא ידעו ולא שמעו על האירוע עד להגשת התביעה, ולאחר מכן התובעים דחו את הצעתם לסיום העניין בפשרה תוך התנצלות פומבית ופיצוי כספי.
לקחו אחריות
השופטת כרמית בן אליעזר ציינה כי "לא יכולה להיות מחלוקת – ואכן אין מחלוקת – כי התנאת הסכמת האולם לערוך את חתונת התובעים, בתנאים שאינם ממין העניין – מהווה הפלייה שלא כדין. אף לא יכולה להיות כל מחלוקת כי התנהלות זו, הגם שייתכן שמקורה בטעות בתום לב – פוגעת בכבודם של התובעים וברגשותיהם".
השופטת הבהירה כי חוק איסור הפלייה מאפשר פסיקת פיצוי של עד 50,000 שקל ללא הוכחת נזק, ונתנה מספר דוגמאות לפסקי דין מן העבר, שבהם, לצורך חישוב גובה הפיצוי, התחשבו בתי המשפט בין היתר בשאלה האם ההתנהלות הפוגענית נבעה מזדון.
בהקשר זה השופטת ציינה כי "לא נתקלתי בפסיקה במקרה דומה לענייננו, אשר בו נטלו הנתבעים, עוד בטרם הגשת התביעה, אחריות מלאה על האירוע, התנצלו ואף הביעו נכונות להתנצל התנצלות פומבית ולתקן את המעוות על דרך של עריכת אירוע חלופי או פיצוי כספי".
כמו כן, השופטת הזכירה שייתכן כי ניתן היה לפתור את העניין אילו התובעים היו מבקשים לשוחח עם מנהל הנתבעת בזמן אמת, ולא מסתפקים בתשובתו של הנציג הזוטר.
בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בסך 10,000 שקל, וכן הוצאות משפט בסך 2,500 שקל. פסק הדין נחתם בהערה של השופטת לעניין ההוצאות: "פסקתי הוצאות על הצד הנמוך בהתחשב, בין היתר, בכך שהנתבעת כאמור הציעה לתובעים לסיים את העניין בפשרה ללא צורך בפנייה לערכאות, אך הם סירבו".
- ב"כ התובעים: עו"ד מאיר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אורן פריאנטי
עו"ד נירה בן דוד
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.