התנגדות השכנים עיכבה במשך שנים את ההיתר לתכנית החיזוק, שביקשו דיירי אחד הבניינים המרכיבים בית משותף בחיפה. באחרונה, נדחתה עתירת המתנגדים לבטל את ההיתר שניתן לאחר שנים של מאמץ, ונסללה הדרך לבנייה המיוחלת.
בעתירה שהוגשה בבית משפט המחוזי בחיפה ב-2016 ביקשו כמה מדיירי רחוב המרגלית 16 בחיפה לבטל היתר בנייה לפי תמ"א 38 שניתן לאחד משלושת הבניינים המרכיבים את הבית המשותף.
יצוין כי ההיתר ליישום התוכנית ניתן לאחר שנים של מאמצים שכללו הליכים והתדיינויות מרובות מול ועדות התכנון, וגם לא מעט מפחי נפש לדיירים שהיו מעוניינים בביצוע החיזוק (המשיבים).
לפי פסק הדין, במשך 4 שנים ניסו המשיבים לקבל היתר לחיזוק המבנה אך הדבר לא עלה בידם לאור התנגדות העותרים ודרישת ועדת התכנון להוצאת תוכנית כוללת לחיזוק שלושת הבניינים יחד.
בסופו של דבר, החליטה ועדת הערר לתכנון ובנייה חיפה ביוני 2016 לאפשר למשיבים לחזק את הבניין שלהם בנפרד ואישרה תוכנית שלפי דעתה שומרת על ניצול זכויות מאוזן ואינה פוגעת באפשרות לביצוע חיזוק מבנה בבנייני העותרים בעתיד.
אלא שהעותרים סברו כי התוכנית שאושרה אינה אופטימלית ועלולה לפגוע בזכויותיהם ולפיכך הם הגישו את העתירה האמורה באמצעות עו"ד רון רוגין.
עיקר טענותיהם היה כי לא ניתנה להם זכות טיעון מלאה בפני ועדות התכנון טרם קבלת ההחלטה על מתן ההיתר. עוד הם טענו, בין היתר, כי ההיתר, שחל רק על אגף אחד, פוגע בשוויון בין הדיירים, שכן הראשונים לביצוע הפרויקט ייהנו מניצול מיטבי של זכויותיהם ואילו האחרונים יאלצו להסתפק באפשרויות הבנייה הנותרות.
כמו כן נטען שאישור הבנייה הוא בהיקף נרחב שלא היה בו צורך שכן היזמים יכלו להרוויח גם מבנייה מצומצמת יותר.
מנגד, הדיירים שיזמו את התוכנית טענו באמצעות עו"ד זיו לוטן כי התוכנית מאוזנת ומתחשבת ברצונות וזכויות כל בעלי המגרש ואילוצי תכנון סביבתיים, וכי לא נפגעה שום זכות מהותית של העותרים. הוועדה המקומית הביעה עמדה דומה.
ואכן סגן נשיא בית המשפט, אברהם אליקים, הסכים עמם ודחה את העתירה.
מאוזנת ומידתית
השופט מצא כי טענת העותרים על פגיעה בזכות הטיעון היא חסרת בסיס. יתרה מזאת, השופט סבר שוועדת הערר פעלה "בדרך ראויה" ושהחלטתה ניתנה לאחר "מיצוי מלוא זכות הטיעון של הצדדים".
כמו כן השופט קבע כי אישור התוכנית אינו פוגעת בשוויון שכן הוא התקבל לאחר שוועדות התכנון הגיעו למסקנה, שמצד אחד לא ניתן להגיע להסכמה כוללת של כל הדיירים ומנגד לא ניתן להחזיק את המשיבים "כבני ערובה". בנסיבות אלו מדובר בהחלטה "מאוזנת ומידתית".
מעבר לכך השופט שלל את הטענה ביחס לתמריץ הכלכלי ליזם וקבע כי המחוקק הוא זה שבחר להגדיל את תוספת הבנייה לקבלן כדי להעלות את הכדאיות הכלכלית בביצוע הפרויקט, ונתן אפשרות להפחית את התמריץ רק בנסיבות חריגות שלא מתקיימות במקרה זה.
השופט הדגיש כי לשיטתו, מדובר בהחלטה תכנונית "סבירה שלא נפל בה פגם והיא תומכת במדיניות הממשלה לעודד חיזוק מבנים בפני רעידות אדמה".
בנסיבות אלו העתירה נדחתה, למשיבים נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- ב"כ העותרים: עו"ד רון רוגין
- ב"כ המשיבים: עו"ד זיו לוטן
- ב"כ ועדות התכנון: עו"ד אורלי מירון שקד מפרקליטות מחוז חיפה, עו"ד קרן גולדשמיט מעיריית חיפה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.