ביהמ"ש קבע שעקב רשלנות הנתבעות, שביל הגישה למגרשי התובעים הוצר באופן שמונע מהם להשתמש בחניות הפרטיות שלהם. כ-430 אלף שקלים ישולמו ל-3 זוגות
בעלי וילות באשקלון זכו לאחרונה בבית משפט השלום באשדוד בפיצויים והוצאות של כ-430,000 שקלים. זאת בשל קביעת השופט יהודה ליבליין כי רשלנותן של היזמית "אפרידר", עיריית אשקלון והוועדה המקומית לתכנון ובניה בעיר, גרמה לכך ששביל הגישה לווילות של התובעים נסלל ברוחב צר מדי, באופן המונע מהם כניסה עם רכביהם לחניות שבנו.
התובעים הם בעלי מגרשים ברחוב יסעור שבאשקלון. בכל מגרש נבנתה וילה עם חניה צמודה. טענתם המרכזית הייתה כי בשל מחדלי הנתבעות, כביש הגישה למגרשים צר מהרוחב המינימלי המאפשר להם כניסה עם רכביהם, כך שבפועל נמנעת מהם האפשרות המעשית להחנות את המכוניות בשטח שהוקצה לכך במגרשים.
בעלי הווילות טענו שכל אחת מהנתבעות התרשלה בדרכה: בעוד ש"אפרידר" בנתה חומה הפולשת 50 ס"מ לכיוון החלקות שלהם ומצרה את שביל הגישה לרוחב של פחות מ-5 מטרים, עיריית אשקלון והוועדה המקומית לתכנון ובנייה לא פיקחו כנדרש על הבנייה שביצעה היזמית, ובכלל זה על הקמת החומה. בנסיבות אלה דרשו בעלי הווילות, בין השאר, לחייב את הנתבעות לפצות אותם בשל ירידת ערך הנכסים, ובשל עוגמת הנפש שנגרמה להם. התביעה הוגשה על ידי בעלים של חמש וילות, אך נדחתה נגד שניים מהזוגות מפני שלא הגישו תצהירים וראיות.
הנתבעות, מנגד, גלגלו את האחריות למחדל האחת כלפי השנייה. "אפרידר" טענה שבנתה את החומה בהתאם להיתר שקיבלה מהעירייה, כך שאין התרשלות מצדה, בעוד שהעירייה גרסה כי האחריות לסטיית החומה רובצת על היזמית.
לצד זאת טענו הנתבעות, הפעם בחזית אחת, כי יש להטיל אשם תורם מסוים על התובעים, היות שבמועד רכישת המגרשים החומה כבר הייתה בנויה, כך שהיה בידם המידע הדרוש לצורך בניית הווילות באופן שיאפשר להם גישה לחניות.
סכנה בטיחותית
כחלק מההליך מונה מומחה בתחום הנדסת התנועה, שאישר כי במצב הנוכחי אי אפשר להחנות רכבים בחניות שבמגרשי התובעים, היות שרוחב השביל, 4.5 מטרים, אינו עומד בדרישות התכנון המחייבות רוחב של 5.25 מטרים לפחות. "יש לפסול את רחוב יסעור משימוש בכלי רכב מנועי. השימוש מהווה סכנה בטיחותית למשתמשים בו", התריע המומחה.
השופט אימץ את מסקנת המומחה וניגש לברר האם מי מהנתבעות התרשלו, כטענת בעלי הווילות. מסקנתו הייתה שהן "אפרידר" והן העירייה אחראיות למחדל בחלקים שווים (50% כל אחת).
אשר לחלקה של היזמית כתב השופט שהיא התרשלה במדידה ובבנייה שביצעה למגרש הסמוך למגרשי התובעים, "היות שהחומה שנבנתה פולשת לתוך שטח חלקת שביל היסעור, באופן שגורמת להצרת השביל, והלכה למעשה כתוצאה מכך לא ניתן להחנות את הרכבים שבבעלות התובעים בחניות שתוכננו על ידם בתחומי המגרשים".
בכל הנוגע לאחריות העירייה, לרבות הוועדה המקומית, קבע השופט שהן התרשלו בהפעלת סמכויות הפיקוח הנתונות להן על הבנייה שביצעה "אפרידר". בתוך כך הדגיש השופט שבמסגרת הפעלת הסמכות למתן היתר בנייה, היו חייבים בודקי הבקשה מטעם העירייה לבחון אותה לפרטיה "במסרקות של ברזל", כאשר העובדה שהם לא עשו דבר בהקשר הזה, עומדת לעירייה לרועץ ומהווה התרשלות.
בסיכום העניין קבע השופט שעל היזמית והעירייה לפצות את בעלי הווילות שתביעתם התקבלה בכרבע מיליון שקלים עבור ירידת הערך, וב-75 אלף שקלים נוספים בגין עוגמת נפש. עוד חויבו הנתבעות לשלם להם שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 105 אלף שקלים.
- ב"כ התובעים: עו"ד י. איפרגן
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד י. בן-שלום ועו"ד א. עייש
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד א. יעקבסון
עו"ד חגי חכם
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.