המעסיקה ניסתה לגרום לדחיית התביעה ולאחר מכן להפחית את סכומי הפיצויים להם העובד היה זכאי עם עזיבתו. אלא שבית הדין לעבודה דחה את רוב טענותיה.
השופטת יפית זלמנוביץ גיסין מבית הדין לעבודה בתל אביב פסקה פיצויים של 117 אלף שקל לפועל עבודות עפר ואינסטלציה שעזב עקב פציעה בתאונת עבודה. הסכום כלל בין היתר פיצוי על מסירת תלושי שכר כוזבים ופידיון ימי חופשה, ועוד יתווספו לו בהמשך (לאחר הגשת תחשיב מדויק) עשרות אלפי שקלים עבור שעות נוספות שהפועל לא קיבל במשך 11 שנות עבודה.
הפועל החל לעבוד עבור קבלנית האינסטלציה "אשדות מבנן" ב-2001. בנובמבר 2013 הוא נפגע קשה בתאונה והוכר כנפגע עבודה עם 89% נכות. בשל פציעותיו הקשות נבצר ממנו להמשיך לעבוד ובדצמבר 2015 הוא הודיע על התפטרותו.
בתביעה שהגיש נגד המעסיקה הוא ביקש שתשלם לו פיצויי פיטורים מאחר שהתפטר בשל מצבו הבריאותי. מלבד זאת, הפועל טען כי בכל תקופת העבודה הוא לא קיבל תשלום עבור שעות נוספות. טענה נוספת הייתה כי גמר החשבון לא כלל תשלום עבור ימי החופשה שנצברו לטובתו אף שמעולם לא ניצל אותם.
בהקשר זה הפועל הוסיף כי תלושי השכר שקיבל היו כוזבים ולא שיקפו את היקף שעות העבודה וימי החופשה שנצברו לטובתו.
המעסיקה כפרה תחילה בחבותה לשלם פיצויי פיטורים אך חזרה בה והעלתה טענות לגבי הסכום. לטענתה, בחלוף השנים הפועל עזב את העבודה מיוזמתו פעמיים, כשהפעם האחרונה הייתה ב-2011 למשך חצי שנה. לפיכך היא טענה שהוא זכאי לפיצויים עבור 3 שנות העבודה האחרונות בלבד, בקיזוז סכומים שנצברו לטובתו בקרן הפיצויים והלוואה שהעניקה לו לטענתה.
בנוסף, המעסיקה עמדה על כך שהפועל קיבל תשלום מלא עבור עבודתו וכי הוא לא זכאי לדמי חופשה משום שניצל את כל מכסת הימים שצבר.
משכה כספים מקופת הפיצויים?
השופטת זלמנוביץ גיסין בחנה מהו משך הזמן שהפועל עבד אצל הנתבעת לצורך חישוב זכויותיו. מאחר שב-2001 התובע עזב למשך 8 חודשים, נקבע כי התקופה האמורה לא נחשבת.
לעומת זאת נקבע כי ההפסקה ב-2011 לא ניתקה את יחסי העבודה משום שהיא נגרמה עקב היעדר פרויקטים, והנתבעת בחרה לשמר את התובע כעובד במהלכה.
בנסיבות אלה נקבע כי תקופת העבודה הרלוונטית לחישוב הזכויות היא בין ינואר 2002 לבין נובמבר 2013 – המועד שבו אירעה תאונת העבודה.
מאחר שהתובע עזב מפאת מצבו הבריאותי והנתבעת לא הציעה לו תפקיד חלופי מתאים, נקבע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים. השופטת דחתה את הטענות שהנתבעת העלתה בדבר ההלוואות בהיעדר הוכחה. בנוסף, הנתבעת לא הוכיחה שאפשרה לתובע למשוך את הכספים שנצברו לטובתו בקופת הפיצויים.
בהמשך, השופטת התרשמה כי התובע עבד בממוצע שעה ו-45 דקות נוספות בכל יום ללא תוספת תשלום.
יתרה מכך, השופטת קיבלה את הטענה שתלושי השכר לא שיקפו את היקף שעות העבודה וימי החופשה של התובע, וקבעה שהוא זכאי גם לפיצוי בגין מסירת תלושים כוזבים ולתשלום עבור ימי החופשה שצבר בשלוש השנים האחרונות לעבודתו.
לעת עתה, הנתבעת חויבה לשלם לתובע 117 אלף שקל עבור פיצויי פיטורים ופידיון ימי חופשה. לכך יתווספו עוד 11,562 שקלים אם יתברר שאין כספים בקרן הפיצויים של התובע, וכן תשלום שעות נוספות בהתאם לחישוב מדויק שיגיש בהמשך.
עו"ד רומן ברונשטיין
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.