בעיצומו של סכסוך גירושין, גילה האב כי בכל רחבי הבניין שבו הוא גר נתלו שלטים שלפיהם הוא נוהג להכות את בנותיו. הוא הופתע לגלות מי תלתה את השלטים, ותבע על לשון הרע.
בבוקר יום שבת ביוני 2011, התקשר אחד השכנים לאב וסיפר לו כי ברחבי הבניין נתלו שלטים שקוראים לדיירים לגלות עירנות ולדווח למשטרה ולרשויות על כל בכי או צעקות הבוקעים מדירתו, משום שהוא עלול לפגוע בבנותיו הקטינות. האב תלש את כל השלטים שנתלו.
לייעוץ בנושא לשון הרע:
פנו לעו"ד דיני נזיקין
עוד באותו היום בשעות אחר הצהריים, יצאו האב ובנותיו יחד עם הוריו כדי להסיעם לביתם. בדרך, הוא גילה כי שכח את הסלולארי שלו, ולכן חזר לרגע לביתו כדי לקחת אותו. בדרכו חזרה לרכב, טען, הוא ראה את אם גרושתו תולה על דלת הכניסה לבניין שלט נוסף, ובו נכתב כי שתי בנותיו נמצאות בסכנה, וכי יש לבדוק לעיתים קרובות אם נשמעות צעקות או בכי מדירתו ולהזעיק את המשטרה.
הגילוי המפתיע הביא את האב להגיש תביעה לפיצוי על סך 135,370 שקל נגד חמותו לשעבר. בתביעה הוא טען כי השלטים, שנתלו בכוונה לפגוע בו, מהווים פרסום לשון הרע.
האב צירף לתביעתו צילום של השלטים, והביא לעדות את השכנים ואת הוריו, שסיפרו כי ראו את האם מחוץ לבניין בשעות אחר הצהריים מחזיקה בידה דפים.
הנתבעת אישרה כי היא הכינה את השלטים לאחר שאחת השכנות בבניין התקשרה אליה ומסרה לה שהיא חוששת שהתובע מתעלל בבנותיו וכי מדירתו "עולות צעקות ובכיות קשות של ילדים רכים".
עם זאת טענה הנתבעת, כי היא רק הביאה את השלטים אך לבסוף לא תלתה אותם, משום שהיא ראתה את התובע בלובי הבניין, ומחשש לחייה ברחה מהמקום. לדבריה התובע לקח את השלטים שנפלו בעת שברחה ותלה אותם בעצמו כדי להתנקם בה על רקע סכסוך הגירושין שלו עם בתה. עוד היא הוסיפה, כי לא ייתכון שחזרה לבניין אחר הצהריים כיוון שהיא לא נוסעת בשבת.
לחלופין טענה הנתבעת, כי התובע אינו זכאי לפיצוי משום מדובר בפרסום שהוא אמת, והפנתה להחלטת ביהמ"ש למשפחה, שניתנה 3 שנים לפני האירוע, ובה התובע הורחק מביתו בשל אלימות כלפי אשתו לשעבר.
אמת בפרסום?
השופטת קרן אניספלד, מבימ"ש השלום בחדרה קיבלה את התביעה ודחתה את גרסת הנתבעת, שלקתה בסתירות רבות והותירה רושם לא אמין. בין היתר ציינה השופטת, כי על אף שהתובעת טענה שהיא לא נוסעת בשבת ולכן לא הייתה יכולה לתלות את השלט הנוסף, היא הודתה שהביאה למקום את השלטים באותו בוקר ברכבה.
השופטת קבעה, כי תליית שלטים בעלי תוכן שכזה בשטח ציבורי מהווה פרסום לשון הרע וכי אופי הפרסום ביטא כוונה לפגוע. היא הוסיפה, כי מלבד צו הרחקה אחד שניתן לפני 3 שנים כנגד התובע, הנתבעת לא הציגה ראייה נוספת כי הוא אדם אלים, או כי קיים סיכון שינקוט באלימות כלפי בנותיו.
לפיכך, השופטת דחתה את טענת האמת בפרסום, וחייבה את הנתבעת בפיצוי של 60,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 11,800 שקל והוצאות משפט.
* עו"ד גיא אבידן עוסק דיני נזיקין ולשון הרע.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.