אחרי מות האם, בנה תבע את אחיה בטענה שהאחרון סיכל את השכרת הנכס אף שהוא לא גר בו. התביעה נדחתה לאחר שנקבע כי לא סביר שהאם התכוונה ליצור יחסי שכירות בין יורשיה
אישה שנפטרה ב-2014 הורישה את דירתה לאחיה ולשניים מילדיה. הוראה בצוואה קבעה שהאח יוכל לגור בדירה עד יום מותו. לאחר מות האם עמדה הדירה ריקה כחמש שנים עד שנמכרה. בנה של המנוחה דרש מדודו דמי שימוש עבור תקופה זו בטענה כי היה עליו להסכים להשכרת הנכס. השופטת אלה מירז לא מצאה בסיס לטענות ודחתה את התביעה.
האם ערכה את הצוואה כשנה לפני מותה. היא קבעה שאחיה יירש חצי מעזבונה, שכלל את דירת מגוריה. לשניים מילדיה היא ציוותה את היתר (25% לכל אחד). ילדה אחת נושלה.
כשלוש שנים לאחר מות האם הגיש בנה תביעה לפירוק שיתוף נגד אחיה. במסגרת זו הוא דרש מהאח דמי שימוש בסך 58,800 שקל.
ב-2018 מונתה בהסכמת הצדדים כונסת נכסים למכירת הדירה והדירה נמכרה לצד שלישי ביוני 2019. להכרעת בית המשפט נותרה התביעה הכספית.
הבן עתר לתשלום שכר דירה עבור השימוש שעשה לטענתו האח בדירה החל מיום פטירת האם ועד למסירת הדירה לרוכשים במרץ 2019.
לטענת הבן, מיד לאחר מות אמו "השתלט" הנתבע שלא כדין על הדירה כאילו היה יורשה הבלעדי: החליף מנעול לדירה ונעל את הדירה בפני ילדי המנוחה, ומנע את האפשרות להיכנס לדירה ולהוציא ממנה חפצים אישיים.
לדבריו, גם לאחר שניתן צו קיום לצוואה והצדדים נרשמו כבעלי הנכס, האח המשיך להחזיק בדירה נטושה ונעולה ולא מצא לנכון להיעתר להצעה להשכיר אותה. במקביל, הוא גם לא מימש את זכות המגורים שניתנה לו בצוואה.
האח טען מנגד כי זכות המגורים שניתנה לו בצוואה לא הייתה מסויגת והוא לא היה חייב לממש אותה.
לטענתו, במשך כשלוש שנים התובע לא אפשר את פינוי הדירה מחפצים ומצבה הפיזי לא אפשר את השכרתה. הוסיף כי מיד לאחר הלוויה ילדי המנוחה פרצו לדירה ולקחו ממנה חפצים. בנסיבות אלה הוא הזמין מנעולן שהתקין מנעול חדש לדלת.
בחירה עצמאית
סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת אלה מירז, קבעה שהבן לא ביסס את עתירתו לחיוב האח בתשלום דמי שימוש.
כך, בין היתר, הבן גם לא הוכיח שכוונתה של אמו הייתה להכפיף את זכות המגורים לתשלום דמי שימוש. לפי לשון הצוואה זכות הקניין שהעניקה המנוחה ליורשים תמומש רק לאחר אריכות ימיו של האח. לא סביר שמאחורי ציווי זה עמדה כוונה ליצור יחסי שכירות בין האח לבין יורשיה האחרים של האם.
זאת ועוד, השאלה אם האח מימש את זכות מגוריו בדירה לא רלוונטית שכן המנוחה לא סייגה את זכותו של האח בשום אופן.
התובע גם לא הצביע על מקור חוקי להנחה או לטענה כי ככל שהאח לא עושה שימוש בדירה עליו להסכים להשכרתה.
יתר על כן, התובע לא הוכיח שהאח השתלט על הדירה. מחומר הראיות עולה שהתובע ואחיותיו נכנסו לדירה באמצעות פורץ מיד לאחר לווית אמם. עוד הוכח שהתובע הוא שסירב במשך שנים ארוכות לפנות חפצים מהדירה, מה שמנע את השכרתה.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה לדמי שימוש וחייבה את התובע בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 7406-05-17
- ב״כ התובע: לא צוין
- ב״כ האח: עו״ד יגאל גאגין
- ב״כ האחות: עו״ד יעל פטובי
עו״ד טל אזוגי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.