האישה נסעה ברכב הסעות מהשטחים לישראל. במהלך מרדף אחר הרכב ירו בו כוחות הביטחון ואחד הקליעים פגע בצווארה. בית המשפט פסק שהחיילים התרשלו כשחרגו מהוראות הפתיחה באש.
אם חד הורית לשני ילדים, תושבת הכפר דאהריה שבנפת חברון, נהרגה ב-2001 מאש חיילי צה״ל. יורשיה הגישו ב-2006 תביעת נזיקין נגד המדינה בטענה כי החיילים התרשלו כשירו ברכב בו נסעה. השופט מרדכי בורשטין קיבל את התביעה ודחה את טענת המדינה שמדובר היה ב״פעולה מלחמתית״. המדינה תפצה את התובעים ב-910,000 שקל.
האישה בת ה-39 יצאה ביולי 2001 עם חברותיה לעבודה ברכב הסעות, במטרה להגיע למפעל עופות בקרית מלאכי. לטענת התובעים, כשהרכב נכנס לשטח ישראל פתחו לעברו חיילים בירי וכתוצאה מכך נפגעה האם מקליע. היא הגיעה לבית החולים ללא רוח חיים. לדברי התובעים, החיילים התרשלו כשירו ברכב ללא הצדקה ועל המדינה לפצותם.
המדינה טענה מנגד שהרכב נסע בדרך חסומה לתנועת כלי רכב והדבר עורר את חשדם של חיילי הסיור. הם ביקשו לעצור את הרכב לבדיקה אך הנהג לא שעה לסימונים והם פתחו במרדף.
לטענת המדינה, במהלך המרדף סימנו החיילים לנהג לעצור, ניסו לחסום את נתיב הנסיעה שלו אך הוא נמלט מהמקום. בשלב זה החיילים פתחו בנוהל מעצר חשוד וקראו לנהג לעצור. הם ירו יריות אזהרה ולאחר מכן ירו מספר יריות לגלגלים. משאבד קשר העין עם הרכב, חדלו החיילים לירות.
המדינה הוסיפה כי האירוע היה בתקופה בה הגזרה הייתה בעייתית ביותר ועם הרבה אירועי טרור וכי באותו זמן היו התרעות על חדירת מחבלים.
טענתה המרכזית של המדינה הייתה שהירי בוצע במסגרת ״פעולה מלחמתית״ המוגנת מפני תביעות נזיקין.
ללא סכנה ממשית
השופט מרדכי בורשטין מבית משפט השלום בירושלים הבהיר כי ככלל המדינה אינה אחראית בנזיקין כשמדובר בפעולה מלחמתית של צה״ל, פעולה ״שנוהגים או רגילים לבצעה תוך כדי מלחמה״.
הוא הוסיף כי בתקופה הרלבנטית התנהלה באזור יהודה ושומרון ועזה לחימה קשה ובוצעו אלפי פיגועים נגד ישראלים.
עם זאת הוא ציין כי המחסום שבו בוצע הירי אינו בגדר פעולה צבאית שמתבצעת רק בשעת לחימה אלא מדובר בהתנהלות שגרתית. כמו כן, ניכר מהעדויות שהסכנה שנשקפה לכוח הצבאי לא הייתה ממשית. עוד לדבריו, לא מדובר בתקיפה לוחמת, חילופי אש בהם בא לידי ביטוי האופי המיוחד של הלחימה על סיכוניה ותוצאותיה. בנסיבות אלה קבע השופט שלא מדובר ב״פעולה מלחמתית״ וההגנה אינה עומדת למדינה.
השופט הוסיף וקבע כי אכן החיילים התרשלו במהלך באירוע. לדבריו, אמנם הרכב שבו נסעה המנוחה נכנס לשטחי ישראל שלא כדין אך לצד חובתם של כוחות צה״ל להגן על בטחון הציבור מוטלת עליהם החובה להגן על שלום הפרט.
השופט כתב כי במהלך האירוע נורו כדורים רבים לעבר הרכב אף שלא הייתה סכנה מוחשית ומידית לחיי החיילים.
כמו כן, סימני הירי בחלון הרכב והעובדה הקליע חדר לצווארה של המנוחה מעידים שהחיילים חרגו באופן ניכר מהוראות הפתיחה באש.
לדבריו, אמנם לא ניתן להתעלם מהתקופה בה אירוע הירי אך אין במתיחות כשלעצמה כדי להצדיק את הכוח הבלתי סביר שהפעילו החיילים כלפי נוסעי הרכב.
בנסיבות אלה קיבל השופט את התביעה ופסק לטובת התובעים 910,000 שקל על הכאב והסבל שחוותה המנוחה טרם מותה, הפסדי השתכרות, אובדן שירותי אם והוצאות קבורה.
עוד חויבה המדינה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 180,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד נזיקין גאדה חליל-יאסין ועו"ד עאמר יאסין
- ב״כ הנתבעת: עו"ד אלון לוי ליטן (פרקליטות מחוז מרכז –אזרחי)
עו"ד דוד מנע
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.