הנתבע תיאר כיצד נתקל ברחוב בבחור שטען כי המוביל ששכר סירב להעלות את חפציו לדירה ללא תוספת תשלום. השופטת: "מדובר במידע שהציבור רשאי לקבל".
בית משפט השלום בחדרה דחה את תביעת לשון הרע של אדם העוסק בהובלות, שתבע 200,000 שקל מצעיר שפרסם נגדו פוסטים בפייסבוק. השופטת קרן אניספלד הגיעה למסקנה כי "הוּכחה אמיתות הפרסום והיותו בעל חשיבות ציבורית".
הפרסומים שהביאו להגשת התביעה היו שני פוסטים שפרסם הנתבע בפייסבוק לפני כשנתיים בקבוצת "חדרתיים בפייסבוק". בפוסט הראשון סיפר שנסע ברכבו בשעת לילה בחדרה ופגש באדם שכונה 'אברך' שהחזיק ילדה קטנה בידיו ונזקק לעזרה לאחר שמוביל שאת שירותיו שכר ושילם לו, סירב להעלות את הכבודה לדירה, השאיר אותה ברחוב ונעלם.
בפוסט השני זוהה המוביל שעליו נסב הפוסט הראשון כתובע, דבר שהוביל לתגובות שונות של אנשים נוספים, חלקם נגד חברת ההובלה (שהיא חברה של משפחתו של התובע, שבה הוא עובד לטענתו באופן חלקי).
התובע, שיוצג על ידי עו"ד אילנית דרמר-רונן, טען כי אין לו כל קשר לסיפור וכי מדובר בפרסומים שקריים, שפורסמו בידיעה שהתוכן כוזב.
הנתבע שיוצג על ידי עו"ד אוהד אחרק, לא הכחיש את הפרסום אך טען כי הוא חוסה תחת הגנות חוק איסור לשון הרע, כיוון שהוא נעשה בתום לב, וכן משום שתוכנו אמת והיה בו עניין ציבורי מובהק.
"אוהב אדם"
לאחר שהציגה את הפוסטים שבמחלוקת וטענות הצדדים, השופטת אניספלד הבהירה כי ההתרחשות כפי שתוארו בפוסט הראשון והתגובות לו, אומתה בעדויות הנתבע וכן עדה מטעמו – אחותו של אותו אברך, שהיא זו שהזמינה את שירותיו של התובע לצרכי הובלה, ונכחה באירוע המתואר.
אותה עדה סיפרה שבמהלך ההובלה התובע דרש תשלומים נוספים ואיים להפסיק אם דרישתו לא תיענה, ולאחר מכן אכן השאיר את הציוד על המדרכה ועזב את המקום עם הפועלים.
לגבי עדות זו השופטת ציינה כי היא נמסרה בצורה כנה ואמינה, וציינה כי העדה "תיארה בבהירות ובעקביות את האופן בו הפסיק התובע את עבודתו בעיצומה, בלי לסיימה ולאחר שהוא קיבל עבורה סכום שהיה כמעט כֶפֶל המחיר שעליו התחייב מראש".
השופטת אף ציינה כי "הנתבע הותיר רושם חיובי של אוהב אדם, ישר ואכפתי. עדותו הייתה גלויה, כנה ואמינה. לא כן התובע, שהותיר רושם שלילי ביותר".
ברמה המשפטית השופטת הוסיפה כי בפרסום מסוג זה – באותה רשת שהתובע מפרסם את עצמו – הוא פרסום בעל ערך ציבורי, וציינה כי "מדובר במידע שהציבור רשאי לקבל בטרם יחליט אם להזדקק לשירותיו של התובע כמוביל".
בתוך כך השופטת ציינה כי העובדה שהתובע הביא לעדות לקוחות מרוצים, אינה מבטלת את העדויות מטעם הנתבע, אלא לכל היותר עולה מהן שלתובע יש גם לקוחות מרוצים.
בהמשך פסק הדין השופטת אף הבהירה, בין היתר, כי הנתבע פרסם בתום לב, ובאופן מדוד, מלא ומידתי, והזכירה שבפרסום הראשון הנתבע אף לא פרסם את שמו של התובע, אלא עשה זאת רק לאחר שנשאל על ידי מגיבים. "השיקולים הללו מעידים על עשיית הפרסום תוך ידיעת נכונותו, בשל ערכו לציבור וללא כוונת זדון מצד הנתבע", כתבה.
התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 19,050 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אילנית דרמר-רונן (במינוי לפי חוק הסיוע המשפטי)
- ב"כ הנתבע: עו"ד אוהד אחרק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.